מנתונים חדשים שפורסמו במהלך כנס ה-American Society for Radiation Oncology עולה כי טיפול קרינתי משלים לאחר ניתוח עשוי להפחית את שיעורי הישנות מקומית-אזורית לאחר כריתת שלפוחית שתן בשל סרטן שלפוחית שתן מתקדם.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הישנות אגנית במקרים של סרטן שלפוחית שתן מהווה אתגר משמעותי ולעיתים קרובות כרוכה בכאב ניכר. במחקר הנוכחי נכללו 153 חולים עם ממאירות שלפוחית שתן מתקדמת-מקומית עם חדירה לשריר, אשר חולקו לזרוע מעקב בלבד או טיפול קרינתי לאחר כריתת שלפוחית שתן. כמעט כל החולים קיבלו גם טיפול כימותרפי, בעיקר כטיפול קדם-ניתוחי (71%). מנת הקרינה בזרוע ההתערבות עמדה על 50.4 גריי ב-28 פרקציות לאורך כשישה שבועות.

החולים היו בסיכון גבוה להישנות: ב-62% תועדו גידולים בשלב T3-4 וב-41% תועדה מעורבות קשריות לימפה.

במסגרת המחקר ניתן טיפול קרינתי מודרני מסוג IMRT (או Intensity-Modulated Radiation Therapy). כ-20% מהחולים סבלו מתסמינים בדרגה בינונית במערכת העיכול, שיעור שהיה צפוי מראש, כאשר מעטים סבלו מתופעות לוואי חמורות של הטיפול הקרינתי. לא תועדו מקרים של הפסקת טיפול קרינתי בשל רעילות. בסופו של דבר, 8.5% מהחולים בזרוע הטיפול הקרינתי פיתחו תופעות לוואי חמורות מאוחרות, זאת בהשוואה ל-10.5% מהחולים בזרוע המעקב.

לאורך חציון מעקב של 47 חודשים, 26% מהחולים בזרוע המעקב אובחנו עם הישנות מקומית-אזורית, זאת בהשוואה ל-8% מאלו בזרוע הטיפול הקרינתי (p=0.006). בדומה, שיעורי בקרה אזורית-מקומית לאחר שנתיים עמדו על 76.4% בזרוע המעקב, לעומת 91.2% בזרוע הטיפול הקרינתי (p=0.004).

שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר שנתיים גם נטו לטובת טיפול קרינתי (68.1% לעומת 57%), אך הממצא לא היה מובהק סטטיסטית (p=0.40) – ככל הנראה בשל מספר החולים הקטן.

החוקרים מציינים כי הממצאים מותירים שאלה חשובה פתוחה. בארצות הברית, חולים המופנים לכריתה רדיקאלית של השלפוחית לרוב צפויים לקבל טיפול אימונותרפי בתר-ניתוחי, בפרט Nivolumab, בנוסף לטיפול כימותרפי, כאשר ההשפעות האפשריות של הוספת טיפול קרינתי אינן ידועות. מאחר וטיפול אימונותרפי וקרינתי פועלים בדרכים שונות – טיפול אימונותרפי מפחית גרורות סיסטמיות וטיפול קרינתי מקומי מונע הישנות אגנית – ההשפעות שלהן עשויות להיות אדטיביות.

מתוך כנס ה-American Society for Radiation Oncology

לידיעה במדסקייפ