מנתונים חדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-European Renal Association-European Dialysis and Transplant Association עולה כי טיפול אנטיביוטי ממושך הפחית דרמטית את הסיכון להישנות בחולים עם זיהומי ציסטות בכליות בנוכחות מחלת כליות פוליציסטית אוטוזומלית דומיננטית.

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 377 אירועי זיהומי ציסטות בכליות שאובחנו בין 2000 ועד 2018. מבין אירועים אלו, 11 זיהומים ב-10 חולים היו זיהומים דפיניטיביים (מקרים עם הוכחה מיקרוביולוגית), 74 זיהומים ב-48 חולים היו מקרים סבירים ו-54 אירועי ב-44 חולים הוגדרו כמקרים אפשריים של זיהום בציסטה. בסה”כ, הסקירה כללה 149 אירועים ב-90 חולים.

שיעורי כשל טיפול אנטיביוטי ראשוני עמדו על 16% בכלל המדגם. כשלון טיפול אנטיביוטי הוגדרו כצורך בשינוי או התאמת טיפול אנטיביוטי ראשוני, או צורך בניקוז הציסטה או כריתת כליה. זיהום ממושך לאחר 72 שעות ומעלה משינוי טיפול אנטיביוטי גם שימש להערכת כישלון טיפול ראשוני.

שלושה גורמי סיכון נקשרו עם שיעור גבוה יותר של כישלון קו-טיפול אנטיביוטי ראשון: מין זכר (יחס סיכויים של 9.6, p=0.008), רמות CRP מוגברות (210 לעומת 145 מ”ג/ליטר, p=0.005) ועיבוי דופן ציסטה (יחס סיכויים של 8.6, P=0.008). גורמי סיכון בלתי-תלויים להישנות זיהום ציסטה במהלך השנה הראשונה למעקב כללו השתלת כליות (יחס סיכון של 3.76, p=0.041).

מנגד, טיפול אנטיביוטי ממושך שניתן למשך לפחות 28 ימים הפחית את הסיכון להישנות זיהום בהיקף של 98% (יחס סיכון של 0.02, p<0.001).

עם זאת, לא זוהו הבדלים משמעותיים ביעילות באופן מתן הטיפול האנטיביוטי או בין תרופות אנטיביוטיות מסיסות-שומן או מסיסות-מים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי על רופאים להקפיד על טיפול בהתאם להנחיות הקליניות. חשוב מכך, לא תועדה עדיפות לטיפול בתרופות אנטיביוטיות מסיסות-שומן בחולים עם ציסטות כלייתיות, כפי שעלה מסדרות מקרים קודמות.

מתוך כנס ה-ERA-EDTA

לידיעה במדסקייפ