למרות שהאינדיקציה העיקרית לבקרת מקצב (rhythm control) היא להקל על תסמינים הקשורים ל-AF ולשפר את איכות החיים, ההנחיות הנוכחיות מציעות שבקרה זו עדיפה בגיל צעיר יותר וללא מחלות נלוות. מחקר חדש מצא כי בטיפול שגרתי, הקשר המועיל בין בקרת מקצב מוקדמת וסיבוכים קרדיווסקולריים היה עקבי בקרב חולי פרפור פרוזדורים בסיכון נמוך.
בקרת מקצב קשורה לסיכון נמוך יותר לתוצאים קרדיווסקולריים שליליים בהשוואה לטיפול רגיל בקרב מטופלים שאובחנו לאחרונה עם פרפור פרוזדורים עם ציון CHA2DS2-VASc של 2 ומעלה כפי שהוכח במחקר EAST-AFNET 4 (טיפול מוקדם של פרפור פרוזדורים למניעת שבץ). מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור האם ניתן להכליל את התוצאות לחולים עם סיכון נמוך לשבץ מוחי. כך, נבדקו 54,216 חולים עם AF יש בקרת מקצב מוקדמת (תרופות אנטי-אריתמיות או אבלציה) או טיפול בבקרת קצב (rate control) שהחל תוך שנה מאבחנה של AF. ההשפעה של בקרת מקצב מוקדמת על התוצא המשולב העיקרי של מוות קרדיווסקולרי, שבץ איסכמי, אשפוז בשל אי ספיקת לב או אוטם שריר הלב הושוותה בין חולים מתאימים ובלתי מתאימים למחקר EAST-AFNET 4 (ציון CHA2DS2-VASc, בערך 0 עד 1) באמצעות propensity overlap weighting.
בסך הכל, 37,557 משתתפים (69.3%) החלו את המחקר (גיל חציוני, 70 שנים; ציון CHA2DS2-VASc חציוני, 4), והראו שבקרת מקצב מוקדמת הייתה קשורה לסיכון נמוך יותר לתוצא העיקרי יותר מאשר בקרת קצב (יחס סיכון, 0.86). מבין 16,659 חולים בסיכון נמוך (30.7%) שלא עמדו בקריטריוני ההכללה (גיל חציוני, 54 שנים; ציון CHA2DS2-VASc חציוני, 1), בקרת מקצב מוקדמת הייתה קשורה באופן עקבי עם סיכון נמוך יותר לתוצא העיקרי (יחס סיכון, 0.81). יש לציין כי לא נמצאו הבדלים משמעותיים בתוצאי הבטיחות בין אסטרטגיות בקרת המקצב והקצב. בסופו של דבר, כ-70% מהמטופלים שאובחנו לאחרונה עם AF במחקר EAST-AFNET 4 הראו קשר מועיל בין בקרת מקצב מוקדמת (לעומת בקרת קצב) לירידה בתוצאים קרדיווסקולריים שנצפה באופן עקבי בחולים בסיכון נמוך.
למאמר ב-Annals of Internal Medicine