בקרב חולים מאושפזים עם פרפור פרוזדורים, אשר לא נטלו טיפול פומי בנוגדי-קרישה להפחתת הסיכון לאירועים מוחיים תועד סיכוי גבוה יותר משמעותית להתחלת טיפול זה, במידה והרופאים שלהם קיבלו התראה אלקטרונית שהופיעה על מסך המחשב שלהם והמליצה לתת טיפול זה לחולים, כך עולה מנתונים חדשים, שהוצגו במהלך כנס ה-American Heart Association.
מדגם המחקר כלל 458 מבוגרים, אשר אושפזו בשל פרפור פרוזדורים במרכז יחיד, עם מדד CHA2DS2-VASc של 1 ומעלה. כל המשתתפים לא קיבלו בעבר טיפול נוגד-קרישה להפחתת הסיכון לאירוע מוחי. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 75 שנים, 55% היו גברים, חציון מדד HAS-BLED עמד על 3 נקודות.
החולים חולקו באקראי לקבוצה בה הרופאים הבכירים קיבלו התראה שנועדה להגדיל את היקף המרשמים לטיפול בנוגדי-קרישה (248 חולים) או לקבוצת ביקורת ללא התראות אלו (210 חולים). ההתראות הציגו את מדדי CHA2DS2-VASc של החולים והסיכון השנתי לאירוע מוחי וכן סיפקו לרופאים שלוש אפשרויות: (1) פתיחת חלון הוראה ובחירת הוראה למתן נוגדי-קרישה; (2) פתיחת חלון לסקירת ההנחיות לטיפול, ו-(3) מתן סיבה לאי התחלת טיפול בנוגד-קרישה דרך בחירה באחת מהאפשרויות הבאות: (-) סיכון גבוה מדי לדימום, (-) סיכון לא-גבוה לאירוע מוחי, (-) חולה בסיכון גבוה לנפילות, (-) חולה מסרב לטיפול בנוגדי-קרישה, (-) סיבה אחרת.
בקרב הרופאים בקבוצת ההתערבות, 34.5% נתנו הוראה לנוגדי-קרישה, 0.8% (שני רופאים) בחרו לקרוא את ההנחיות לטיפול בפרפור פרוזדורים, ויתר 63.7% הרופאים סיפקו סיבה לאי מתן נוגדי-קרישה (אלו בעיקר היו מוטרדים מדימום או נפילות).
בקבוצת ההתערבות, 19.4% מהחולים קיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-קרישה במהלך האשפוז, בעת השחרור, או במהלך 90 הימים שלאחר מכן, בהשוואה ל-7.1% מהחולים בקבוצת הביקורת.
שיעור סיבוכים לבביים מג’וריים לאחר 90 ימים עמדו על 11.3% בקבוצת ההתערבות ועל 21.9% בקבוצת הביקורת (p=0.002). מפר דומה של חולים בשתי הקבוצות הלכו לעולמם (10.1% לעומת 14.8%) או אובחנו עם דימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי אך בעל חשיבות קלינית (4.4% לעומת 7.6%) במהלך 90 הימים לאחר השחרור מבית החולים.
עם זאת, מספר נמוך יותר של חולים בקבוצת ההתערבות פיתחו אוטם שריר הלב (1.2% לעומת 8.6%, p<0.0001) או אירוע מוחי, אירוע איסכמי חולף, או אירוע תסחיף סיסטמי (0% לעומת 2.4%, p=0.02) במהלך 90 הימים לאחר השחרור מבית החולים.
במילים אחרות, לאחר 90 ימים, התראות אלקטרוניות לוו בסיכון נמוך במחצית לסיבוכים לבביים מג’וריים (יחס סיכון של 0.50) ובסיכון נמוך במחצית לסיבוכים לבביים מג’וריים בשילוב עם דימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית (יחס סיכון של 0.48).
הרושם הוא כי ההתראות האלקטרוניות הובילו לעליה בשיעור המרשמים לטיפול בנוגדי-קרישה, עם העדפת נוגדי-קרישה פומיים ישירים על-פני קומדין.
מתוך כנס ה-AHA
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!