בעת התוויה לקיצוב חדרי קבוע, מושתלת האלקטרודה בחדר ימין ובדומה לLBBB, הסנכרון החשמלי והמכני בין החדרים ובעיקר בין דפנות חדר שמאל, מופרע. במהלך השנים התברר שדה סינכרוניזציה עלולה לגרום ליותר אירועי פרפור פרוזדורים (ר”תAF), אשפוזי אי ספיקת לב (ר”תHFH), ואך תמותה מוגברת. דיווח ממרכז שלישוני גדול הציג 12.3% של התפתחות pacing induced cardiomyopathyבמטופלים מקוצבים בחדר ימין מעל 20% מהזמן, בהםLVEFהיה תקין קודם לכן.

לקיצוב ישיר של צרור ההיס (ר”תHBP), טמון יתרון של מעבר הדה פולריזציה ישירות דרך מערך ההולכה –His – Purkinjeהרגיל וכך למזער את ההשפעות השליליות הפוטנציאליות של קיצוב חדר ימין (ר”תRVP).

הטכניקה הוכנסה לראשונה בשנת 2000 במטופלים בסיכון, שעשויים להרוויח יותר (בגלל פרפור פרוזדורים וקרדיו מיופתיה מורחבת), ועברה שיפורים בהמשך.

מטרת המחקר:

1.     להעריך את היישומיות והבטיחות של השיטה באוכלוסייה רחבה רגילה הזקוקה לקיצוב חדרי קבוע

2.     ואת התוצאים הקליניים של שיטתHBPלעומתRVPהרגיל.

שיטות:

המחקר בוצע ב2 מרכזים רפואיים אוניברסיטאיים אמריקאים מאוגדים באותו ארגון מבטח בריאות. כל הנזקקים לקוצב קבוע בין 2013 ל 2016 עברו במרכז אחד ניסיון לHBPובמרכז התאום השניRVP.

נבדקו מאפייני ההשתלה, תמותה כללית, צורך מעבר לקיצוב דו חדרי (ר”תBIVP), ואירועיHFH.

להמשך הסקירה באתר האיגוד הקרדיולוגי