במאמר המתפרסם השבוע באתר ”הארץ” ע”י פרופ’ טליה מירון-שץ, ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו ומנכ”לית חברת CureMyWay ופרופ’ שלמה וינקר, ראש חטיבת הרפואה בלאומית שירותי בריאות וראש החוג לרפואת המשפחה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, הם מדווחים על תוצאות מחקר חדש שבחן את עמדות והתנהלות הרופאים בתחום הטיפול בנוגדי קרישה במטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים.

ע”פ תוצאות המחקר שיעור גבוה של רופאים ממשיכים לדבוק ברישום התרופה הוותיקה קומדין, על אף הנתונים על כך שהטיפול בנוגדי הקרישה החדשים אינו יעיל פחות (ובחלקן יש גם עליונות) אך הוא בטוח יותר במרבית המקרים, והרבה יותר נוח בשל העדר הצורך בבדיקות ניטור תכופות.

אחד ההסברים המרכזיים ל”קיבעון” זה הוא לדעת החוקרים המונח המוכר של “הטיית הסטטוס-קוו”, כלומר מתן ערך גבוה למצב הנוכחי של המטופל. המשמעות היא שכל עוד המטופל אינו מציג בעיות מיוחדות תחת הטיפול הנוכחי הנטייה הטבעית הן של המטופל והן של הרופא היא לא לשנות. המחברים מציעים למטופלים, ואף לרופאים ,לשאול את עצמם “אילו הייתי מגיע אליך היום בפעם הראשונה עם המחלה הזאת, כיצד היית מציע לטפל בי?” .

המחקר מגלה גם שחלק מהרופאים מתקשים בהערכת היעילות של תרופות חדשות. רק 49% מהרופאים התייחסו למדד המקובל בספרות להערכת יעילות של NNT (מס’ המטופלים שיש לטפל בהם בתרופה החדשה בכדי למנוע אירוע ).

למאמר המלא ב”הארץ”