מניתוח נתוני מחקר ARISTOTLE עולה כי הטיפול ב-Apixaban נמצא עדיף על קומדין במניעת התוצא העיקרי, אירוע מוחי או תסחיף סיסטמי, בחולים עם פרפור פרוזדורים, ללא תלות בתפקוד הכלייתי. נראה כי בחולים עם מחלת כליות נרשמה הירידה הגדולה ביותר בשיעור הדימומים המג’וריים עם Apixaban.

לממצאים אלו חשיבות רבה, מאחר שבחולים עם אי-ספיקת כליות ישנה בעיה עם כל טיפול נוגד-קרישה בשל הסיכון המוגבר לאירועים תרומבואמבוליים ואירועי דמם. עד 20% מהחולים עם פרפור פרוזדורים סובלים מהפרעה כלשהי בתפקוד הכלייתי, כך שההחלטות בנוגע לטיפול אינן פשוטות באוכלוסיה זו.

מתוצאות אלו עולה כי Apixaban עשוי להתאים במיוחד כמענה לדרישה לגישות יעילות ובטוחות יותר למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים והפרעה בתפקוד הכלייתי.

הממצאים העיקריים של מחקר ARISTOTLE פורסמו לראשונה בכנס ESC בשנה שעברה ופורסמו בו-זמנית בכתב העת New England Journal of Medicine, והתייחסו אליהם כאל הממצאים החיוביים ביותר מבין המחקרים האקראיים המג’וריים שהשוו בין נוגדי-הקרישה הפומיים החדשים ובין קומדין למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים. למרות זאת, מנהל התרופות והמזון האמריקאי עדיין לא אישר את מתן Apixaban להתוויה זו מסיבות שעדיין אינן-ברורות. Apixaban גם אינו מאושר לטיפול בפרפור פרוזדורים באיחוד האירופי, למרות שהותר לשיווק למניעת תרומבואמבוליזם ורידי.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את נתוני ARISTOTLE, להשוואת Apixaban אל מול קומדין בהתייחס לתפקוד הכלייתי. הם מציינים כי מינון מופחת של Apixaban (2.5 מ”ג, פעמיים ביום, במקום מינון סטנדרטי של 5 מ”ג, פעמיים ביום) ניתן לחולים שענו על שניים מהקריטריונים הבאים: גיל 80 שנים ומעלה, משקל 60 ק”ג ומטה וריכוז קריאטינין של 1.5 מ”ג לד”ל ומעלה.

מדגם המחקר כלל 7518 חולים (42%) ללא הפרעה בתפקוד הכלייתי (eGFR של מעל 80 מ”ל לדקה), 7587 חולים (42%) עם eGFR בטווח 50-80 מ”ל לדקה ו-3017 חולים (15%) עם eGFR של 50 מ”ל לדקה ומטה.

שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים ואירועי הדמם היה גבוה יותר באלו עם הפרעה בתפקוד הכלייתי (80 מ”ל לדקה ומטה), כפי שניתן היה לצפות.

החוקרים כותבים כי הסקירה הנוכחית מהווה את הניסיון הגדול ביותר עם טיפול בנוגדי-קרישה בחולים עם פרפור פרוזדורים והפרעה בתפקוד הכלייתי, והעדיפות של Apixaban בהשוואה לקומדין במניעת אירועים מוחיים או תסחיפים סיסטמיים הייתה עקבית, ללא תלות בדרגת הליקוי הכלייתי.

הטיפול ב- Apixaban לווה גם בשיעור נמוך יותר של אירועי דמם מג’וריים בכל טווחי eGFR, כאשר הירידה בסיכון היחסי לדימומים מג’וריים הייתה גדולה יותר בחולים עם eGFR של 50 מ”ל לדקה ומטה (HR = 0.50, p=0.005).

במטרה להעריך אם הירידה בדימומים בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי נבעה משימוש תדיר יותר במינון נמוך של Apixaban (2.5 מ”ג, פעמיים ביום), החוקרים בחנו את הנתונים תוך תקנון למינון ואי-הכללת כל החולים תחת טיפול במינון נמוך וחזרה על ניתוח הממצאים רק בחולים תחת טיפול סטנדרטי. בשני המקרים, האינטראקציה בין הטיפול ובין התפקוד הכלייתי נותרה מובהקת סטטיסטית בכל הנוגע לדימומים מג’וריים.

Eur Heart J 2012

לידיעה במדסקייפ