מחקר קליני קנדי חדש המתפרסם ב-Arch Intern Med אשר הישווה בין הגישה הטיפולית של שמירת מיקצב (rhythm control ) לבין שמירת קצב (rate control ) בפירפור פרוזדורים (AF) מצביע על כך שהגישה של שמירת מקצב עשוייה להיות עדיפה בטווח הארוך.
המחקר שבוצע בקוויבק , קנדה, היה רטרוספקטיבי מבוסס אוכלוסיה שעקב במשך 5 שנים אחר מטופלי AF בשתי הגישות.
נכללו בו מטופלים בני 66 ומעלה שאושפזו ואובחנו עם AF , אשר לא קיבלו מירשם לטיפול ב-AF בשנה הקודמת לאישפוז, אך קיבלו מירשם במהלך 7 הימים הראשונים שלאחר השיחרור מבית החולים. המטופלים הללו היו תחת מעקב אחר תמותה.
נמצא שבקרב 26,130 מטופלים שהיו במעקב במשך 3.1 שנים בממוצע (עם סטיית תקן של 2.3 שנים) היו 13,237 מקרי תמותה (49.5%).
לאחר התאמות לגורמי סיכון נוספים החוקרים מדווחים על עלייה קטנה בתמותה במטופלים בגישת השליטה במיקצב במשך 6 החודשים הראשונים לטיפול (יחס סיכון 1.07 בטווח בר סמך של 1.01-1.14). עד לשנה הרביעית שיעורי התמותה בשתי הקבוצות היו ללא הבדל מובהק, אך החל מהשנה החמישית התמותה בקבוצת השליטה במיקצב הייתה כבר נמוכה יותר באופן מובהק עם יחס סיכון של 0.89 (ובטווח בר סמך של 0.81-0.96 ) בשנה החמישית, כשמגמה זו נמשכה עד לשנה השמינית עם יחס סיכון של 0.77 (ברווח בר סמך של 0.62-0.95) .
החוקרים מסכמים כי התוצאות ממחקר זה מלמדות על כך שגישת השליטה במיקצב נראית עדיפה בטווח הארוך על גישת השליטה בקצב, כשבטווח הקרוב (עד 4 שנים) לא נמצא הבדל משמעותי בין שתי הגישות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!