במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Kidney Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אחד מכל חמישה מושתלי כליה חווה שבר בתוך עשר שנים מההשתלה, כאשר הסיכון נותר יציב לאורך שני עשורים למרות טיפול מתקדם. בקרב חולים שחוו שבר, ב-28% תועד לפחות שבר אחד נוסף, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תועד 6-12 חודשים לאחר האירוע הראשון.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על מאגרי נתונים מדנמרק להערכת הסיכון, הפרוגנוזה והטיפול בשברים ב-3,977 מבוגרים (גיל חציוני בעת ההשתלה של 50 שנים, 37% נשים) לאחר השתלת כליה ראשונה בין 2000 עד 2022.

במרבית המחקרים הפרוטוקול המקובל כלל טיפול אינדוקציה וטיפול אחזקה בסטרואידים; עם זאת, במרכז אחד הפרוטוקול הטיפולי לא כלל מתן סטרואידים לאחר תקופת האינדוקציה.

החוקרים חישבו את שיעורי ההיארעות המצטברים של שבר לאחר-השתלה, הן לאחר 5 שנים והן לאחר 10 שנים, כאשר לקחו בחשבון את הסיכון המתחרה לתמותה.

היארעות שברים הוגדרה כשבר ראשון שאירע לאחר השתלה; שברים נוספים היו אלו שאירעו לאחר מרווח זמן ללא-שבר של לפחות 30 ימים (אתרים שונים) או 90 ימים (אותו אתר).

במהלך חציון מעקב של 6.2 שנים, 788 חולים (20%) חוו שבר ראשון לאחר השתלה, כאשר מרבית השברים אירעו בשלד פריפרי. שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר חמש שנים ועשר שנים של שבר ראשון לאחר השתלה עמדו על 12.9% ו-21.2%, בהתאמה.

שיעורי ההיארעות של שברים נותרו ללא שינוי לאורך שני עשורים, כאשר שיעורי ההיארעות המתוקנים לגיל ומין הדגימו ירידה קלה.

בחולים לאחר השתלה תחת פרוטוקול סטנדרטי ללא סטרואידים תועד סיכון נמוך יותר לשברים, בהשוואה למושתלים תחת פרוטוקול שכלל מתן קורטיקוסטרואידים (יחס סיכון מתוקן של 0.79, רווח בר-סמך 95% של 0.67-0.94).

הסיכון לתמותה היה גבוה יותר משמעותית לאחר שבר, בפרט לאחר שבר ירך (יחס סיכון מתוקן של 2.69, רווח בר-סמך 95% של 2.04-3.56); בסיכומו של דבר, 220 חולים (28%) אובחנו עם לפחות שבר אחד לאחר השבר הראשון לאחר-השתלה, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תועד לאחר 6-12 חודשים מהאירוע הראשון.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי הסיכון לשברים מהווה אתגר משמעותי במושתלי כליה, גם תחת פרוטוקול המצמצם את השימוש בסטרואידים.

Clin Kidney J, Feb 6, 2026

לידיעה במדסקייפ