חוקרים זיהו מספר גישות מעשיות העשויות לסייע לרופאים בבתי חולים להפחית שימוש-יתר בטיפול אנטיביוטי, כולל בטיפול בחולים מאושפזים עם COVID-19. גישות אלו כוללות זיהוי מקרים של בקטריאוריה אסימפטומטית, הגבלת משך טיפול בדלקת ריאות הנרכשת בקהילה ובחינה חוזרת של הצורך בטיפול אנטיביוטי בעת השחרור מבית החולים.

החוקרים מסבירים כי 20% מהחולים המאושפזים המקבלים טיפול אנטיביוטי צפויים לפתח אירוע חריג בעקבות הטיפול האנטיביוטי בתוך 30 ימים. הם ביקשו לזהות גישות העשויות לצמצם את השימוש המופרז בטיפול אנטיביוטי ולסייע בבחירה מושכלת של הטיפול.

·       זיהוי בקטריאוריה אסימפטומטית מדובר במקרים בהם יש חיידק בשתן, אך ללא תסמינים או סימנים של זיהום בדרכי השתן. במקרים אלו, הנתונים מראים כי טיפול אנטיביוטי אינו מוביל לשיפור התוצאות ולמעשה, עשוי להביא לעליה בסיכון לזיהום נוסף בדרכי השתן. קשישים מצויים בסיכון להתפתחות אירועים חריגים על-רקע טיפול אנטיביוטי, בפרט Clostridioides difficile.

·       הגבלת משך טיפול בדלקת ריאות שנרכשה בקהילה הכותבים מציעים הגבלת משך הטיפול במקרים אלו לחמישה ימים, במידת האפשר. למשך הטיפול חשיבות רבה מאחר ועבור מחלות רבות, טיפול קצר יותר דומה ביעילותו לטיפול ממושך יותר. מדובר בשינוי תפיסה, שכן בעבר סברו כי יש להשלים את מלוא הטיפול וכי כל קיצור משך הטיפול עלול לעודד עמידות לטיפול אנטיביוטי. למעשה, טיפול אנטיביוטי ממושך יותר מוביל להרג יותר חיידקים בריאים בפלאורה התקינה ומוביל לבחירת פתוגנים עמידים.

·       בחינה מחדש של הטיפול האנטיביוטי בשחרור בעת השחרור של חולה מאשפוז יש לשקול אם ניתן להפסיק את הטיפול האנטיביוטית. לדוגמא, אין צורך בטיפול אנטיביוטי בשחרור במידה וזיהום אינו מהווה עוד את האבחנה הסבירה ביותר, או אם הושלם קורס הטיפול האנטיביוטי, כפי שקורה פעמים רבות בחולים שאושפזו עם דלקת ריאות שנרכשה בקהילה. במידה ולא ניתן להפסיק טיפול אנטיביוטי בעת השחרור, יש לשקול מהו התכשיר המועדף לשימוש. בנוסף, יש לוודא כי החולה מקבל את הטיפול לפרק הזמן הקצר ביותר ולציין במכתב את תאריכי התחלת וסיום הטיפול.

לידיעה במדסקייפ