כ 30% מהתמותה העולמית נעוצה באירועי אוטם ושבץ,והמובילה בתחלואה הקרדיווסקולריתהינההמחלה הכלילית(ר”תCDבעיקר אם התסמונת חדה כACS  אך לעיתים גם אם כרונית כCCS).

ההתקדמות שחלה בטיפול ההתערבותי המשפר תחזית בעיקר בעתACS, והתרופתי כוללהמניעתיבאספקטים השונים, הפחיתו את התמותה הכלילית ב35% לעומת התקופה שלפני 1995, וגרמה לעליה מתמדת במספר המטופלים עם מחלה כלילית,יציבה לכאורהאך מגוונת מאד, ולכן תסמונת CCS הוגדרה מחדש בכינוס ESC החודשכCCSבריבוד ל6 תת קבוצות, בהתאם ל: עבר הרחוק או הקרוב פחות משנה של אירוע ACS ו או רה וסקולריזציה, או הוכחת איסכמיה באמצעים הקיימים, מלווה או  לאו סימפטומטית של תעוקה או אי ספיקת לב ר”ת HF, או תפקוד לב ירוד, או רק תסמונת מיקרו וסקולארית כלילית, כל אלה כדי לשפר את דירוג הסיכון.

בעת שקיימים נתונים רבים על תחזית מטופלים לאחר ACS , פחות ידועים המאפיינים בספקטרוםהרב גוני כיום שלCCS, הגישה הטיפולית והתחזית ארוכת הטווח.

מטרת המחקר:

לתאר באוכלוסייה מגוונת זאת שלCCS, את המאפיינים, הגישות הקליניות, ולהעריך אתהגורמים המכריעים את תחזית ארוכת הטווח, בהתמקדות על החשיבות היחסית של תעוקת חזה (ר”תAP)  וסיפור עבר של אוטם (ר”תMI).

שיטות:

החוקרים חקרו נתונים מתוך מרשם בין לאומי (45 מדינות ), תצפיתני, פרוספקטיבי, מרשם  ProspeCtive observational LongitudinAl RegIstry oF patients with stable coronary arterY disease, CLARIFY

אשר מטרתו הייתה לאסוף נתונים משך שנה בין 2009 2010 על סטאטוס של מטופלי מחלה כלילית יציבה הכולל: נתונים דמוגרפים, קליניים, גורמי סיכון, טיפול, ותוצאים של 5 שנות מעקב בין 2010 ל 2015.

תסמונת כלילית כרונית הוגדרה במטופלים שעברו אוטם (סך 59.9% ) או רה וסקולריזציה (סך 58.6% עם PCI סך 23.6% עם CABG ) אךמעבר ל 3 חודשיםקודם, או הצרות כלילית מעל 50% או תעוקה והוכחה של איסכמיה מיו קרדיאלית (כ 5% ).

לעיון בתוצאות ובמסקנות – באתר האיגוד הקרדיולוגי