על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, בחולים שבהם מתפתח הלם קרדיוגני לאחר התקף לב אקוטי (AMI) מופיעים כמה ממצאים אלקטרוקרדיוגרמים בלתי תקינים, שעשויים לסייע בחיזוי התוצאה והלסייע בבחירת הטיפול הראשוני.

החוקרים מסבירים כי הערך הפרוגנוסטי של פרמטרי בדיקת הא.ק.ג. בחולים אלה איננו ברור ולא ברור האם ביצוע רה-וסקולריזצית חירום מפחיתה את הסיכון לתמותה.

החוקרים ביצעו תת-מחקר פרוספקטיבי בקרב 198 נבדקים שהשתתפו במחקר ה-AMI. רופאים ניתחו את תוצאות הא.ק.ג. שהתקבלו בחולים בתוך 12 שעות מזמן ההלם, מבלי שהיו מודעים לטיפול שקיבל החולה או לתוצאת הטיפול.

באנליזה מרובת משתנים, נמצא שעליה בקצב הלב היא חזאי משמעותי לתמותה בתוך שנה אחת, כאשר בקרב החולים שנפטרו נמצא קצב לב גבוה משמעותית מלכתחילה, בהשוואה לחולים ששרדו (106 לעומת 95 פעימות לדקה).

מקטע QRS מוארך, ובחולים שעברו inferior AMI גם precordial ST depression, נמצאו קשורים משמעותית לעליה בשיעור התמותה בתוך שנה אחת בקרב חולים שנבחרו באקראי לקבלת טיפול ייצוב ראשוני באמצעות תרופות ולא באמצעות רה-וסקולריזצית חירום.

החוקרים מציינים כי ביצוע רה-וסקולריזצית חירום מנע את העליה בסיכון לתמותה הקשור להלם הקרדיוגני בחולים שבהם נמצא מקטע QRS מוארך, או inferior AMI יחד עם ST depression.

החוקרים מסמכים כי יש לערוך מחקר פרוספקטיבי שיבדוק האם פרמטרים מסוימים בא.ק.ג. אכן מסייעים בזיהוי חולים המצויים בסיכון גבוה ועשויים להרוויח יותר מביצוע רה-וסקולריזציה בהקדם.