חשוב לנו להבהיר, בשם “הוועד למלחמה באיידס” ו”ארגון החיים עם HIV”, והן בשם הקהילה החיובית, שלאורך השנים חוותה ועדיין חווה, אפליה וסטיגמה ואף דמוניזציה רק מעצם היותם חיוביים ל-HIV: מדובר במקרה קיצוני, חמור ולא שכיח, אשר רחוק מלייצג את הקהילה החיובית והא.נשים בה.

הפגיעה הנוראה שפגע בנשים רבות, היא לפני הכל, פגיעה מינית חמורה. הדבקה ב-HIV בזדון, בכוונה תחילה, זהו פשע חמור נוסף על הפגיעה המינית והאלימות בה נקט.

בשונה מהמקרה המדובר, רוב מוחלט מהא.נשים החיים היום עם HIV מטופלים רפואית, מגיעים לסטטוס אנדיטקטבל, בו העומס הנגיפי יורד מתחת לסף הזיהוי ועל כן, אינם מדבקים בשום צורה, גם לא ביחסי מין ללא אמצעי מניעה נוספים מעבר להיותם מטופלים מיטבית. לכן, אנו קוראים ומבקשים שלא להשליך מהמקרה האיום והנורא הזה על כלל הקהילה החיובית, שכן השלכה שכזו מעצימה את הפגיעה גם בקורבנותיו של אותו אדם, אשר חיות היום עם HIV. אחת מקורבנותיו אף מבקשת למסור “אני זה לא הוא, אל תכלילו אותי. אני לא באותה משבצת כמוהו”.

כמו כן, אנו מבקשים להימנע משימוש בטרמינולוגיות שגויות כגון “מדביק באיידס” ו”הפצת איידס”, שאינן בהלימה עם ההבחנה בין HIV לאיידס ועם הטרמינולוגיות המקובלות בימינו.

אנו תקווה שכל סוג של אלימות, בין אם פיזית, ובין אם על ידי סטיגמה ואפליה, תהפוך מוקצית ותיכחד מחיינו. דווקא מקרה כזה, הוא הזדמנות לראות מעבר לכותרות ולזכור שמאחורי סטטוס ה-HIV עומדים א.נשים שזכאים לחיות בכבוד ובשוויון בלי תגיות.