מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת JAIDS עולה כי בקרב אלו עם זיהום משולב ב-HIV ו-HBV עם הפרעה בתפקוד הכלייתי, ייתכן שיפור בתפקוד הכלייתי לאחר החלפת טיפול מ-TDF (Tenofovir Disoproxil Fumarate, ויראד) לטיפול ב-TAF (Tenofovir Alafenamide, ומלידי).

החוקרים בחנו את ההשפעה של החלפת TDF ב-TAF על קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער, יחס חלבון לקריאטינין ורמות ALT ב-106 משתתפים עם זיהום משולב ב-HIV ו-HBV והפרעה בתפקוד הכלייתי טרם הטיפול.

בקרב אלו קצב פינוי גלומרולארי משוער שהיה גבוה יותר תועדה ירידה של 1.9 מ”ל/דקה/1.73 מ2 בקצב הפינוי הגלומרולארי במהלך השנה האחרונה לטיפול ב-TDF, אך נרשמה עליה של 3.2 מ”ל/דקה/1.73 מ2 שנה לאחר החלפת הטיפול ל-TAF.

בדומה, באלו עם קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך יותר נרשמה ירידה של 4.9 מ”ל/דקה/1.73 מ2 בשנה שקדמה להחלפת הטיפול, עם עליה של 6.2 מ”ל/דקה/1.73 מ2 שנה לאחר החלפת הטיפול מ-TDF ל-TAF.

מבין 58 משתתפים עם נתונים זמינים אודות יחס חלבון לקריאטינין, השימוש ב-TDF לוו בעליה של 0.9 מ”ג/מילימול בשנה שקדמה להחלפת הטיפול, כאשר לאחר ההחלפה נרשמה ירידה של 6.3 מ”ג/מילימול לאחר שנה אחת.

בקרב חולים עם רמות ALT מוגברות בזמן טיפול ב-TDF, החלפה ל-TAF לווה בירידה משמעותית ברמות ALT.

החוקרים כותבים כי בניגוד לחולים אחרים עם זיהום HIV, באלו בהם קיים גם זיהום בנגיף HBV יש לכלול את Tenofovir במשטר הטיפול האנטי-רטרוויראלי. לאור זאת, ישנה חשיבות רבה לממצאי המחקר המעידים על שיפור בתפקוד כלייתי לאחר החלפה לטיפול ב-TAF.

JAIDS, online July 2, 2020

לידיעה במדסקייפ