במאמר שפורסם בכתב העת AIDS מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה עדיפות ל-Dolutegravir על-פני Efavirenz ומשטרי טיפול המבוססים על מעכבי פרוטאז בדיכוי שכפול נגיפי במדגם עולם-אמיתי של מבוגרים נשאי HIV. החוקרים מציינים כי עדיפות הטיפול לא נבעה מהיענות גבוהה יותר למשטרי טיפול המבוססים על Dolutegravir.

החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על נתוני תכנית HIV בברזיל. הם התמקדו במשתתפים בגילאי 15-50 שנים, אשר החלו טיפול אנטי-רטרוויראלי בין ינואר 2014 ועד יולי 2017, עם עומס נגיפי שנה לאח התחלת הטיפול. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הקשר עם השגת דיכוי נגיפי (פחות מ-50 עותקים/מ”ל) לאחר שנה אחת.

מבין 107,647 משתתפים שלא קיבלו בעבר טיפול אנטי-רטרוויראלי, 71.5% החלו טיפול במשלב TLE (Tenofovir-Lamivudine-Efavirenz) ו-10.5% טופלו במשלב TLD (Tenofovir-Lamivudine- Dolutegravir). הגיל החציוני של המשתתפים עמד על 34 שנים וספירת תאי CD4 עמדה על 379 תאים/מיקרוליטר.

שיעורי דיכוי נגיפי לאחר שנה אחת עמדו על 84% עם משטר TLE ועל 90.5% עם משטר TLD, כאשר משטרי טיפול המבוססים על מעכבי פרוטאז לוו בשיעורי דיכוי נגיפי של פחות מ-80%.

בניתוח רב-משתני שכלל תקנון לגורמים אחרים הקשורים עם דיכוי נשימתי, כולל היענות לטיפול, יחס הסיכויים המתוקן לדיכוי נגיפי עם TLD לעומת TLE עמד על 1.56 (רווח בר-סמך 95% של 1.40-1.75). הממצאים נותרו על כנם בניתוחים סטטיסטיים נוספים.

ממצאי המחקר תומכים בעדיפות משטר טיפול המבוסס על Dolutegravir, בהשוואה למשטר המבוסס על Efavirenz או מעכבי פרוטאז, לדיכוי עומס נגיפי במבוגרים עם HIV.

AIDS. 2019;33(10):1663-1668

לידיעה במדסקייפ