יכולת שליטה עצמית בילדות קשורה לתוצאות והתנהגויות בהמשך החיים, כך עולה ממחקר ארוך טווח אחרי עוקבה של למעלה מ-1200 משתתפים שנולדו בניו זילנד. מהמחקר עולה כי אנשים שזכו בציונים נמוכים של שליטה עצמית בעת שלמדו בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים היו בסיכון גדול יותר לסבול מכמה התנהגויות בעייתיות בבגרותם, ביניהן התנהגות עבריינית, שימוש לא ראוי בסמים, התנהגות מינית מוגברת וגם הפרעות נפשיות, בהשוואה לקבוצת השווים שלהם שזכתה לציונים גבוהים יותר במבחני השליטה העצמית בילדות.  

החוקרים מציינים כי במחקר שנערך בעבר (Moffitt et al) דווח כבר על קשר בין שליטה עצמית בילדות לבין השלכות התנהגותיות בבגרות. לדבריהם, המחקר הנוכחי ניסה לשכפל את הממצאים הללו , תוך התאמה של הממצאים להשפעה הערפלנית של בעיות התנהגות בילדות. החוקרים השתמשו במידע שנאסף במחקר הבריאות וההתפתחות של כרייסטצ’רצ’ בניו זילנד, שכלל עוקבת לידה ארוכה שאחריה נערך מעקב עד שהגיעה לגיל 30.  השליטה העצמית במהלך הגילאים 6-12 נבחנה באופן אנלוגי למחקר הקודם (של Moffitt et al) באמצעות שיטות של דיווח עצמי, ודיווח על ידי הורים ומורים. התוצאות שנמדדו עד לגיל 30 כללו התנהגות עבריינית או אלימה, השכלה, עיסוק, התנהגות מינית ובריאות נפשית. הקשר בין שליטה עצמית וההשלכות בהמשך החיים הותאם לערפלנים אפשריים הקשורים למגדר (ג’נדר), למצב סוציואקונומי (SES), ל-IQ ולבעיות התנהגות בילדות בגילאים 6-10.

החוקרים הצליחו לאמת את הממצאים של המחקר של Moffitt et al, וכל התוצאות, מלבד דיכאון מג’ורי , היו קשורות בצורה מובהקת ליכולת השליטה העצמית בילדים. עם זאת, התאמות שערכו החוקרים למגדר, ל-SES, ול-IQ  הורידו במידה מסוימת את טווח הקשר הזה, והתאמה שנערכה להפרעות התנהגות בילדות החלישה רבים מהקשרים האלה, כשרק 4 מתוך 14 תוצאות נותרו בעלות מובהקות סטטיסטית עם השליטה העצמית בילדות. אך גם לאחר התאמה למגדר, SES ו-IQ ולבעיות התנהגות, המשתתפים שקיבלו ציונים גבוהים בשליטה עצמית בילדות היו עם סיכויים נמוכים יותר להתנהגות אלימה או עבריינית ולתלות בקצבת רווחה, והיו בעלי סיכוי טוב יותר להיות בעלי תואר אקדמי ורמה הכנסה גבוהה יותר.

החוקרים מסכמים כי הממצאים מציעים שהקשר הנצפה בין השליטה העצמית בילדות לבין תוצאות חיוביות או עגומות בבגרות הוסבר באמצעות ההשפעה המתואמת של בעיות התנהגות בילדות, של מעמד סוציו-אקונומי, של IQ  ושל מגדר הנבדק.

לתקציר המחקר

J Am Acad Child Adolesc Psychiatry. 2013;52:709-717