בחולים המטופלים במתאדון בשל כאב שאינו על-רקע ממאירות תועדה עליה של 46% בסיכון לתמותה, בהשוואה לחולים שטופלו במורפין בשחרור-ממושך, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש ינואר בכתב העת JAMA Internal Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי העליה בשימוש במתאדון לטיפול בכאב הובילה לחשש בנוגע לבטיחות הטיפול בהשוואה לאופיואידים ארוכי טווח אחרים. מתאדון הידרוכלוריד עשוי להביא לעליה בסיכון לדיכוי נשימתי קטלני עקב מינון יתר אקראי והפרעות קצב חדריות מסכנות חיים.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון לתמותה מחוץ לבית החולים בחולים שטופלו במתאדון בשל כאב שאינו על-רקע ממאירות, אל מול חולים דומים שטופלו במורפין סולפאט בשחרור ממושך.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שנערך בטנסי בין השנים 1997-2009. המדגם כלל חולים שטופלו במורפין בשחרור ממושך או מתאדון, שהיו בגילאי 30-74 שנים, ללא ממאירות או תחלואה מסכנת חיים אחרת, ולא היו בבית חולים או מוסד סיעודי. בתחילת המחקר, 32,742 ו-6,014 ניפקו מרשם לטיפול במורפין בשחרור-ממושך או מתאדון, בהתאמה. חציון גיל המשתתפים עמד על 48 שנים, כאשר 57.9% היו נשים. קרוב ל-90% מהחולים טופלו באופיואידים בשל כאבי גב או כאבים ממקור שריר-שלד. חציון המינונים שניתנו עמד על 90 מ”ג ליום של מורפין בשחרור ממושך ו-40 מ”ג ליום של מתאדון.
התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה מחוץ לבית החולים, כאשר התמותה על-רקע השימוש באופיואידים אירעה לרוב מחוץ לבית החולים.
החוקרים מדווחים על 477 מקרי תמותה במהלך מעקב של 28,699 שנות-אדם (כלומר, 166 מקרי תמותה ל-10,000 שנות-אדם). לאחר תקנון למשתנים שונים, בחולים שטופלו במתאדון תועדה עליה של 46% בסיכון לתמותה במהלך תקופת המעקב, עם יחס סיכון מתוקן של 1.46. כלומר, נרשמו 72 מקרי תמותה נוספים לכל 10,000 שנות-אדם. מינוני מתאדון של 20 מ”ג ליום ומטה לווה בסיכון מוגבר לתמותה (יחס סיכון של 1.59, p=0.046) בהשוואה למינונים מקבילים של מורפין בשחרור ממושך (פחות מ-60 מ”ג ליום).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הסיכון המוגבר לתמותה בחולים שטופלו במתאדון, גם במינונים נמוכים, תומך בהמלצות לפיהן זוהי אינה תרופת הבחירה הראשונה לטיפול בכאב שאינו על-רקע ממאירות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!