ממחקר חדש שפורסם במהדורת ינואר של Addiction עולה כי טיפול rTMS (Repetitive Transcranial Magnetic Stimulation) מקל משמעותית על תחושת הכמיהה (Craving) ושיעורי ההישנות בחולים בעלי הפרעת תלות באלכוהול.
החוקרים מסבירים כי rTMS היא גישה לא-פולשנית בעלת תועלת תרפויטית מוכחת במגוון הפרעות נוירו-פסיכיאטריות, דוגמת דיכאון, סכיזופרניה, מאניה והפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. הם מוסיפים כי תועדה תועלת להקלה על תחושת הכמיהה בחולים עם הפרעות תלות בחומרים.
במחקר הפרוספקטיבי החוקרים ניתחו את ההשפעות של rTMS בתדירות-גבוהה, המכוון ל-DLPFC (Dorsolateral Pre-Frontal Cortex) מימין, בחולים עם תלות באלכוהול.
30 אלכוהוליסטים טופלו ב-rTMS ב-10 מחזורים יומיים, ו-15 חולים חולקו לקבוצת טיפול בפלסבו. בהתאם לבחירת הרופא המטפל, החולים יכלו לקבל בנוסף טיפול תרופתי נגד-כמיהה, דוגמת Naltrexone, Acamprosate, Disulfiram, Carbamazepine או Fluoxetine.
שאלוני ACQ-NOW (Alcohol Craving Questionnaire) חולקו למשתתפים בתחילת המחקר, לאחר מחזור rTMS האחרון וחודש לאחר מחזור rTMS האחרון, להערכת חומרת הכמיהה לאלכוהול.
בהשוואה לקבוצת הפלסבו, לאחר טיפולי rTMS החוקרים מצאו ירידה מובהקת במדד ACQ-NOW ובמספר פקטורים (פקטור 1, דחף ותשוקה לצרוך אלכוהול; פקטור 2, כוונה לצרוך אלכוהול; פקטור 3, צפייה לתוצאה חיובית; פקטור 4, צפייה להקלה מגמילה ותוצאות שליליות; פקטור 5, העדר בקרה על צריכת אלכוהול) (p<0.0005).
השפעת הטיפול במשך הזמן הייתה משמעותית מבחינת מדד GCI (General Craving Index), ועבור כל הפקטורים שנבדקו, למעט פקטור 2 (p=0.066).
בסה”כ, 23 חולים (76.7%) בקבוצת הטיפול הפעיל ו-11 חולים (73.4%) בקבוצת הפלסבו קיבלו טיפול תרופתי נגד-כמיהה. הישנות תועדה ב-4 מבין 29 חולים בקבוצת הטיפול הפעיל (13.8%), וחולה נוסף אבד במהלך המעקב. בקבוצת הפלסבו שיעורי ההישנות עמדו על 33.3% (5 מבין 15 חולים).
החוקרים כותבים כי טיפול rTMS נסבל היטב ע”י החולים, עם פרופיל תופעות לוואי שפיר.
באשר למנגנון הפעולה, הם משערים כי פעילות דופמינרגית מוגברת במסלול המזולימבי אחראית לתחושת הכמיהה בחולים עם הפרעת תלות באלכוהול. הכוונת rTMS לאזור DLPFC עשויה להשפיע על פעילות המסלול הנ”ל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!