במאמר שפורסם בכתב העת Rheumatology מדווחים חוקרים מאנגליה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי במטופלים עם אבחנה של SLE (או Systemic Lupus Erythematosus) לאחר אוטם לבבי חד תועד סיכון גבוה משמעותית לתמותה מכל סיבה ולתמותה קרדיו־וסקולרית עד 5 שנים לאחר האירוע, בהשוואה למטופלים ללא לופוס.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על נתוני רישום מאנגליה וויילס ובו נבחנו שיעורי התמותה בטווח הארוך לאחר אוטם לבבי חד בקרב מטופלים עם וללא לופוס. המחקר כלל 784,091 מטופלים שאושפזו עקב אוטם חריף בשריר הלב בין ינואר 2005 למרץ 2019, עם משך מעקב חציוני של 6.1 שנים.

התוצאים המרכזיים שנבדקו כללו תמותה מכל סיבה לאחר 30 יום, שנה ו־5 שנים, וכן לאורך כל תקופת המחקר. בנוסף, נבדקה תמותה קרדיווסקולארית. החוקרים בחנו גם מדדים של איכות הטיפול, בהם מדדי איכות מבוססי הזדמנויות, כולל מרשם בעת השחרור לאספירין, סטטינים, מעכבי ACE או חסמי קולטני אנגיוטנסין, והפניה לשיקום לבבי.

מבין כלל המטופלים עם אוטם חריף בשריר הלב, 0.1% היו עם SLE. מטופלים עם SLE היו צעירים יותר (גיל חציוני 63.9 לעומת 70.3 שנים) ובשיעור גבוה יותר היו נשים (76% לעומת 34%) בהשוואה למטופלים ללא לופוס.

הסיכון המתוקנן לתמותה מכל סיבה לאחר אוטם חריף בשריר הלב היה גבוה יותר בקרב מטופלים עם לופוס בהשוואה לאלו ללא לופוס: עלייה של 62% לאחר 30 יום, 77% לאחר שנה ו־84% לאחר 5 שנים (p<0.001 בכל המקרים).

בנוסף, במטופלים עם לופוס תועד סיכון גבוה ב-63-75% לתמותה קרדיווסקולארית, בהשוואה לאלו ללא לופוס, לאחר 30 יום, שנה וחמש שנים (p<0.01 בכל המקרים).

בקרב מטופלים עם לופוס תועד סיכוי נמוך יותר לקבלה בעת השחרור של טיפול באספירין, סטטינים ומעכבי ACE או ARB וכן הוצג ציון ממוצע מעט נמוך יותר במדדי איכות המטופל (p<0.05 בכל המקרים). שיעורי ביצוע אנגיוגרפיה כלילית ורה-וסקולריזציה לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות.

החוקרים ציינו כי הממצאים מדגישים כי אבחנה של לופוס מלווה בעליה בלתי-תלויה בסיכון לתוצאים קרדיווסקולאריים שליליים בטווח הארוך ומדגישים את חשיבות זיהוי מוקדם, מניעה שניונית קפדנית וטיפול מתואם בין קרדיולוגים וראומטולוגים לצמצום הסיכון המתמשך באוכלוסייה זו.

Rheumatology, July 11, 2026

לידיעה במדסקייפ