מצבו של רה”מ שרון ממשיך להיות קריטי אך יציב, נכון ליום א’ בבוקר. מהדיווחים הזורמים מהדסה נראה שהנטייה היא לעכב את הורדת המינון של התרופות להרדמה. בכל מקרה שרון צפוי לעבור הבוקר בדיקת CT נוספת.

בתוך כך מתרבות הערכות של מומחים המצוטטות בתקשורת שהפרוגנוזה של שרון עדיין קשה מאוד עם סיכויי הישרדות נמוכים מאוד ובמקרה הטוב ההערכה היא שהוא יהיה “סיעודי” או “צמח”. החשש הגדול כרגע הוא מהתפתחות זיהומים, דלקת ריאות וכד’.  רשת סקיי ציטטה הבוקר את אחד מרופאיו של שרון, ד”ר חוסה כהן שהתבטא כמי שאומר שברור שגם אם יחלים, לא יוכל לחזור לתפקד כראש ממשלה.

עם זאת, ד”ר כהן אף התראיין אתמול לערוץ 2 וציין כי סיכויי ראש הממשלה לשרוד להערכתו גבוהים מאוד, אם כי ברור שיסבול מנזק נוירולוגי כלשהו.

גם הביקורת והתהיות של רופאים בארץ ובעולם על אופן הטיפול שקיבל ומקבל שרון נמשכת ובאה לידי ביטוי בתקשורת. בעיתון הארץ מופיע מאמר שכתב הפרופ’ קורצ’ין המעלה שאלות רפואיות ואתיות לגבי הטיפול בשרון. בין היתר טוען קורצ’ין כי “קיימת תחושה” ששרון נפל קורבן לטיפול יתר מצד אחד: הצינתור שתוכנן עבורו שלהערכתו לא היה מחוייב המציאות, ובעקבות זאת גם הטיפול בקלקסן עד לצינתור, וכך גם לגבי הניתוחים שעבר לאחר האירוע השני, שכן ע”פ קור’צין באירוע דמם מוחי הסיכון העיקרי הוא העלייה בלחץ התוך גולגלתי, וקיימות אופציות נוספות, לא ניתוחיות , להפחתת הלחץ הזה. מאידך, טוען קורצ’ין כי היה איחור קריטי בתחילת הטיפול בשבץ המוחי המדמם, שכן נראה שהיה איחור באבחנה שמדובר בשבץ מדמם בעת ששרון החל לחוש ברע עוד בחוותו. גם מבחינה רפואית אתית מעלה קורצ’ין שאלות קשות: האם שרון עצמו היה רוצה בטיפול שהוא מקבל כיום כאשר יש סיכוי גבוה לכך שגם אם חייו ינצלו ישאר נכה או מוגבל ?

בכתבה נוספת בהארץ מצוטטים מס’ רופאים, חלקם בעילום שם וחלקם באופן גלוי המעלים תהיות רפואיות רבות לגבי הטיפול בשרון מאז האירוע המוחי הראשון שעבר ב-18/12, הכוללות ביקורת על כך שרופאיו איפשרו לו לחזור לעבודה רגילה כה סמוך לאירוע, על ההחלטה לבצע את הצינתור בשרון לצורך תיקון החור שבין העליות, על כך שלא הוצמדו אליו שירותי חירום כמו רופא או מסוק ובכלל על כך שאישרו לו ללון לילה לפני הצינתור בחוותו המבודדת בדרום. גם על הטיפול הניתוחי ששרון קיבל בהדסה יש ביקורת, כשנוירולוג בכיר אחד מצוטט כמי שאומר שע”פ המחקרים האחרונים לא נראה שהיה מקום לקיים את הניתוח השני ברה”מ.

באותה כתבה אף מוצגת כאמור ביקורת על ההחלטה לערוך את הצינתור לתיקון המום המולד בליבו של שרון. הביקורת מגיעה גם מפרופ’ רבאי מאסף הרופא שטוען שאין ביסוס לכך שהשבץ המוחי הראשון שעבר שרון היה על רקע המום בליבו ולכן פעולת הצינתור שתוכננה הייתה מיותרת. גם פרופ’ מינק, ראש החטיבה לשבץ וטיפול נמרץ בבית החולים הפרסיביטיריאני בניו יורק צוטט בניו-יורק טיימס כמי שטוען שהצינתור לא היה הטיפול שהיה ממליץ עליו.

בשאלה זו אגב עסק לא מכבר מאמר ב-NEJM אותו אנו מציגים היום באתר במסגרת ג’ורנאל קלאב 454 (כפרסום און ליין מוקדם לאור חשיבות הנושא, המהדורה המלאה תעלה לאוויר רק ב-15/12). המאמר אמנם עוסק באוכלוסיה צעירה יותר מרה”מ אך נראה שניתן בהחלט ללמוד ממנו. הכותבים במחקר זה מציינים שתיקון מלעורי של ה-PFO מאושר כיום ע”י ה-FDA רק במטופלים שחוו אירוע שבץ נוסף, לאחר טיפול נוגד קרישה..(וזה לא המצב של רה”מ..). אגב, בשאלת הויכוח לגבי הטיפול התרופתי לאחר האירוע הראשון, המאמר דווקא מציג עמדה לפיה טיפול נוגד קרישה (המאמר מתייחס אמנם לוורפרין ולא לקלקסן) נמצא עדיף על טיפול באספירין.