במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism הוצגו תוצאות חדש מישראל, בראשות ד”ר מיכל כשר מרון ושותפיה מהמרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, מהן עולה כי התחלת טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 בקשישים עם סוכרת מסוג 2 מלווה בסיכון מוגבר לשברי שבריריות, בהשוואה לטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 או מעכבי SGLT-2.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים להערכת הקשר בין טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 ובין שברים הצביעו על תוצאות סותרות, כאשר חלק הציעו השפעה ניטרלית ואחרים הצביעו על השפעה מגנה ומרבית המשתתפים במחקרים אלו היו מתחת לגיל 60 שנים.

מחקר עוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על נתונים מישראל והשווה בין טיפול באגוניסטים לקולטן GLP-1 לבין תרופות אחרות לסוכרת – מעכבי DPP-4 ומעכבי  SGLT-2. מדגם המחקר כלל 46,177 משתתפים בני 65 שנים ומעלה: 11,257 מהם החלו טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 (Semaglutide או Dulaglutide) ו-34,920 החלו טיפול באחת התרופות להשוואה בין ינואר 2018 לאוקטובר 2022.

התוצא העיקרי היה הופעת שברי שבריריות – שברים בירך, באגן, בחוליות, באמה, בזרוע העליונה או בצלעות – שהוגדרו לפי קודי אבחנה.

לאורך מעקב של 147,260 שנות-אדם תועדו 4,086 מקרים חדשים של שברי שבריריות, כאשר הנפוצים היו שברי ירך (26.7% מכלל השברים שאירעו לראשונה).

התחלת טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 לעומת תרופות אחרות לסוכרת לוותה בעליה של 11% בסיכון לשברי שבריריות (יחס סיכון של 1.11, p=0.02).

טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 לווה בסיכון מוגבר לשברים בהשוואה למעכבי DPP-4 (יחס סיכון של 1.15, רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.27), אך לא בהשוואה למעכבי SGLT-2.

הסיכון המוגבר לשברים היה משמעותי בקרב חולים בגילאי 65-75 שנים (יחס סיכון של 1.26, p<0.001), אך לא באלו בגילאי 75 שנים ומעלה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לנוכח הסיכון המוגבר לשברים והרחבת השימוש בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטנים ל-GLP-1 בקשישים, ממצאי המחקר עשויים לסייע בהליכי קבלת החלטות ומסייעים לרופאים לשקול את הסיכון המתון לשברים אל מול התועלת הקרדיווסקולארית והמטבולית של תכשירים אלו בקשישים עם סוכרת מסוג 2.

J Clin Endocrinol Metab, Feb 2026

לידיעה במדסקייפ