ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Addiction עולה כי בקרב מטופלים שהגיעו לחדר המיון עם מנת יתר של אופיאטים ונמצאו חיוביים לקסילזין, שיעורי הברדיקרדיה היו גבוהים יותר בהשוואה למטופלים שנבדקו שליליים לקסילזין.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את המאפיינים הקליניים והדמוגרפיים על-רקע חשיפה לקסילזין בקרב מטופלים המגיעים לחדר המיון עם מנת יתר של אופיאטים.

החוקרים התבססו על נתוני מחקר ToxIC (או Toxicology Investigators Consortium), מחקר רב-מרכזי, פרוספקטיבי, שכלל 18 חדרי מיון ב־10 מוסדות רפואיים בארצות הברית בין השנים 2020 ל־2023. מדגם המחקר כלל 1,289 חולים שפנו לחדר מיון בחשד למנת יתר של אופיאטים, קיבלו נלוקסון או דיווחו על שימוש באופיאטים, ושברשות החוקרים הייתה דגימת דם עודפת לבדיקות טוקסיקולוגיות.

התוצא העיקרי היה זיהוי קסילזין בסרום בבדיקת LC/MS. עוד נבחנו משתנים קליניים ודמוגרפיים הקשורים לנוכחות קסילזין בקרב מטופלים עם מנת יתר של אופיאטים.

מהנתונים עולה כי קסילזין זוהה ב־22.6% מהמטופלים, אלו היו מבוגרים יותר (גיל ממוצע 44.8 שנים), בעיקר גברים (78%), לבנים (48%), רובם מאזור צפון־מזרח ארצות הברית (74.9%).

בקרב מטופלים שנמצאו חיוביים לקסילזין נצפתה שכיחות גבוהה יותר של זיהוי משולב של בנזודיאזפינים (37.0% לעומת 28.4%, p=0.005), שיעורים גבוהים יותר של ברדיקרדיה בהערכה הראשונית בחדר מיון (6.3% לעומת 2.6%, p=0.005), הם קיבלו חציון מינון נלוקוסון נמוך יותר (3.75 מ”ג לעומת 6.88 מ”ג), לצד שיעור נמוך יותר של אשפוזים ביחידה לטיפול נמרץ (10.9% לעומת 17.4%, p=0.02), שיעור נמוך יותר של אירועי החייאה (4.6% לעומת 12.8%, p=0.01) בהשוואה לאלו שנמצאו שליליים לקסילזין.

גורמים שנקשרו עם סיכון מוגבר לזיהוי קסילזין כללו ברדיקרדיה בהערכה ראשונית בחדר מיון (יחס סיכויים מתוקן של 2.26) וגיל 60 שנים ומעלה (יחס סיכויים מתוקן של 2.33). גורמים שנקשרו עם סיכון מופחת לזיהוי קסילזין כללו מוצא היספאני (יחס סיכויים מתוקן של 0.62), טכיקרדיה בהערכה ראשונית בחדר המיון (יחס סיכויים מתוקן של 0.62).

החוקרים מסכמים וכותבים כי זיהוי ברדיקרדיה במדדים החיוניים הראשוניים מלווה בסבירות גבוהה יותר לזיהוי קסילזין בבדיקת דם.

Addiction, Jan 13, 2026

לידיעה במדסקייפ