במאמר שפורסם בכתב העת JACC: Clinical Electrophysiology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש להערכת היעילות והבטיחות של קרינה סטריאוטקטית לטיפול במקרים של טכיקרדיה חדרית חוזרת, כאשר מהממצאים עולה כי ההתערבות אינה יעילה מאוד במניעת הישנות הפרעת הקצב החדרית לאחר כשלון אבלציה באמצעות צנתר, היא עדיין עשויה להפחית את מספר מכות חשמל ע”י התקני ICD.
ברקע מחקר מסבירים החוקרים כי לאחרונה הועלתה האפשרות כי קרינה סטריאוטקטית תסייע בטיפול בחולים עם הישנות טכיקרדיה חדרית. מטרתם כעת הייתה לתאר את היעילות והבטיחות של קרינה סטריאוטקטית בחולים בצ’כיה.
מדגם המחקר כלל חולים עם טכיקרדיה חדרית שטופלו בשני מרכזי מומחים לאחר כישלון אבלציה באמצעות צנתר. מדגם היעילות כלל 17 חולים שטופלו בין דצמבר 2018 עד יוני 2022 בגישת קביעת נפח היעד ואבלציה באמצעות צנתור. קבוצה זו, ביחד עם סדרה מוקדמת יותר של 19 חולים שטופלו בגישות פחות מוגדרות, שימשה כמדגם להערכת בטיחות הטיפול. קרינה סטריאוטקטית ניתנה במינון של 25 גריי.
במדגם היעילות, החוקרים מדווחים על ירידה בהיקף מכות חשמל של התקני ICD, כאשר ירידה זו הייתה מובהקת סטטיסטית במכות חשמל בזרם ישיר (1.9 לעומת 0.1 בכל חודש, p=0.03). שמונה חולים (47%) הופנו לאבלציה חוזרת בצנתור בשל הישנות טכיקרדיה חדרית לאורך 13.7 חודשים.
במדגם הבטיחות (32 פרוצדורות, מעקב של למעלה משישה חודשים), שמונה חולים פנו להערכה רפואית עם התקדמות דלף מסתם מיטרלי, שלושה חולים (9%) נדרשו להתערבות (חציון מעקב של 33.5 חודשים). תועדו שני מקרים של דלקת וושט (6%) עם מקרה תמותה אחד משנית לפיסטולה מהוושט לקרום הלב (3%). במהלך חציון מעקב של 26.9 חודשים תועדו 18 מקרי תמותה (50%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי קרינה סטריאוטקטית אינה מהווה גישה יעילה מאוד למניעת הישנות טכיקרדיה חדרית לאחר כשלון אבלציה באמצעות צנתר, אך עשויה להביא לשינוי באתר המעורר את הפרעות הקצב ובשילוב עם אבלציה עשויה להפחית את מספר מכות חשמל של התקני ICD. הם מוסיפים כי יש לקחת בחשבון ולעקוב אחר סיכון לתופעות לוואי העלולות להיות חמורות משנית לגישת טיפול זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!