נתוני מחקר SCD-HeFT שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology מסייעים בבחירה טובה יותר של החולים בהם צפויה התועלת הרבה ביותר להשתלת התקן ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) במסגרת טיפול מניעה ראשונית.
מהנתונים החדשים ממחקר SCD-HeFT עולה כי היתרון ההישרדותי בחולי אי-ספיקת לב שתועד לאחר חמש שנים מהשתלת ICD, בהשוואה לקבוצת ביקורת בה לא הושתלו ההתקנים, הצטמצם מעט אך נותר מובהק סטטיסטית לאחר 5 שנים נוספות.
עם זאת, לא בכל החולים תועדה תועלת ארוכת-טווח דומה להשתלת ICD. בחולים עם מחלה איסכמית או קרדיומיופתיה לא-איסכמית בהם הושתלו התקני ICD תועדה ירידה דומה בסיכון לתמותה. יתרון זה, בהשוואה לביקורות בהם לא הושתלו התקני ICD, נותר לאורך חמש השנים הבאות בחולים עם מחלה איסכמית (יחס סיכון של 0.81, רווח בר-סמך 95% של 0.69-0.95, p=0.009), אך פחת ונעלם באלו עם קרדיומיופתיה לא-איסכמית (יחס סיכון של 0.97; רווח בר-סמך 95% של 0.79-1.20, p=0.802).
בחולים עם קרדיומיופתיה לא-איסכמית תועדה תועלת למשך כשש שנים לאחר השתלת ICD ולאחר מכן נראה כי העקומות התאחדו ולא תועדה עוד תועלת לאחר מכן.
הן בניתוח הנתונים לאחר עשר שנים והן כאשר בחנו את התוצאות מוקדם יותר, היתרון ההישרדותי של השתלת ICD היה בולט יותר בחולים עם מדד תפקודי בדרגה 2 לפי סולם NYHA (יחס סיכון של 0.76, רווח בר-סמך 95% של 0.65-0.90). בחולים שנכנסו למחקר עם מדד תפקודי בדרגה 3 לפי סולם NYHA לא תועדה כל תועלת בשתי תקופות הזמן (יחס סיכון של 1.06, רווח בר-סמך 95% של 0.86-1.31, p=0.575).
המסר הפשוט הוא כי אותן קבוצות חולים בהן תועדה תועלת ברורה להשתלת ICD במחקר SCD-HeFT המקורי בחולים עם מדד תפקודי בדרגה 2 לפי סולם NYHA ואלו עם קרדיומיופתיה איסכמית היו אלו בהם תועדה התועלת הגדולה ביותר בטווח הארוך.
J Am Coll Cardiol. 2020;76:405-415
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!