מאת ד”ר ארתור ליבוביץ, עורך מדור גריאטריה

גילוי מוקדם וטיפול מוקדם הוכחו כגורם המרכזי להצלחת ההתמודדות עם מחלת הסרטן ב- 25 השנים האחרונות.

דבר זה הוכח מעל לכל ספק עבור בני הגילים 50 65. לגבי בני 65 ומעלה אין מספיק נתונים, גם בגלל שהקשישים לא נכללו בסקרים הגדולים בשנים עברו.

לאחרונה קשישים כן נכללים בסקרים אך לא בטוח שהתוצאות ביחס לגילוי מוקדם יתנו תשובות ברורות לגביהם כמו לגבי הצעירים. זאת משום שנושא מחלת הסרטן בזקנה כרוך במספר שאלות שאף הן מצפות לתשובה כגון:

–  האם ההתנהגות הביולוגית של הסרטן שונה בזקנה ?

–  האם הקשישים כקבוצת מעקב  ישרדו בחיים זמן מספיק כדי להדגים את היתרון

    של הגילוי המוקדם ?

–  מהן הבעיות המטודיות לסקרים של גילוי מוקדם אצל קשישים ?

–  כיצד ישפיע הגילוי המוקדם על איכות החיים בזקנה ?

דבר אחד אינו מוטל בספק גיל גבוה הוא גורם סיכון עיקרי לסרטן. 60% מן המקרים החדשים מתגלים אצל קשישים והתמותה מסרטן אף היא עולה משמעותית ככל שהגיל עולה.

לגבי ההתנהגות הביולוגית של סרטן, השאלות רבות מן התשובות. סרטן הערמונית נראה כתוקף רבים מאוד מן הקשישים, אם כי לא תמיד באותה עוצמה של אלימות. סרטן השד אצל נשים קשישות נראה פחות אלים מאשר אצל צעירות.

סרטן הלבלב וסרטן כיס המרה מתגלים לעתים בשלב מאוחר אצל קשישים אך לא ברור אם בשל דלות סימנים קליניים מוקדמים או בגלל שהם נטמעים במצבים הקומורבידים הקיימים.

גם לשאלה, אם קשישים בני 75 ומעלה, יוותרו בחיים מספיק זמן כדי ליהנות מן התרומה של גילוי מוקדם אין תמיד תשובה ברורה.

אומנם לבני 75 יש תוחלת חיים ממוצעת ניכרת: 12.2 שנים לנשים ו- 10 שנים לגברים, אך  קיום מחלות מצמצם תחזית זו ואומנם במספר סקרים, הוכח כי חולים קשישים עם מחלה כרונית שאובחנו כסובלים מסרטן בשלב מוקדם נפטרו בסופו של דבר מאחת המחלות האחרות מהן סבלו ולא מן הסרטן.

מבחינה מטודולוגית – מספר עבודות דיווחו שסריקות לגילוי מוקדם לסרטן אצל קשישים נתקלו לא פעם בתופעות של אי שיתוף פעולה. דבר זה עלול להוות גורם להטעיה ומחייב  אמוץ גישה ייחודית ותומכת.

שיקול חשוב נוסף הוא ההשפעה של הגילוי המוקדם על איכות החיים של החולה, כולל השפעת הטיפול על מצבו התפקודי ואם אין די בשאלות הללו הרי יש לזכור כי המשוואה מורכבת הרבה יותר משום שתשובות, חייבות להימצא עבור כל אחד מסוגי הסרטן בנפרד.

סרטן השד הוא דוגמא, שעל אף השאלות הרבות שנשאלו לעיל יתרון הגילוי המוקדם לגביו מוכח ומחייב.  השכיחות השנתית של מקרי סרטן חדשים אצל בנות +65 היא פי שש מאשר אצל בנות פחות מ- 65. למעלה מ- 50% ממקרי המוות מסרטן השד הן אצל נשים מעל גיל 65.  גילוי מוקדם של סרטן השד בשלב שהמחלה ממוקמת מביא להישרדות בחיים של 5 שנים בשיעור של 97.6%. 

סריקה תקופתית חשובה אם כן (בכל גיל) ולפי ההמלצות היא מבוססת על בדיקה ידנית ועל ממוגרפיה.  ממוגרפיה מגלה גושים קטנים אף לפני שניתן למשש בבדיקה ידנית  ויש לה רגישות של  75% – 90%. נראה שבדיקה זו אף יעילה יותר אצל נשים קשישות מאשר אצל צעירות.

באחד הסקרים נמצא כי סריקות לגילוי מוקדם של סרטן שד צמצמו תמותה של בנות 50 74 ב- 25% – 44%.

בניסיון לעודד גילוי מוקדם אצל נשים קשישות הסכימו שלטונות הרפואה  בארצות הברית לסבסד ממוגרפיות לנשים קשישות מדי שנתיים.

כוח המשימה למניעת מחלות בארה”ב מציין שגיל 50 69 הוא הגיל המומלץ ביותר לסריקה, אך מדגיש  כי גם לבנות 70 ויותר יש להציע בדיקות שדיים אם אין להם מחלה מסכנת חיים אחרת.

סוג סרטן אחר שלגביו יש הסכמה על הצורך בגילוי מוקדם הוא סרטן המעי הגס והחלחולת. גם זו מחלה שכיחה ככל שעולה הגיל והדבר נכון לגבי גברים ולגבי נשים כאחד.

למרות שיש חילוקי דעות לגבי היעילות של השיטות השונות של גילוי מוקדם של סרטן המעי הגס והחלחולת (בדיקה רקטלית, דם סמוי, קולונוסקופיה, קולונוסקופיה וירטואלית) יש הסכמה מלאה לגבי התועלת של גילוי מוקדם בסוג סרטן זה.

לגבי סרטן הערמונית, התועלת של גילוי מוקדם אינה כה חד משמעית למרות שבמקרה זה קיים סמן ה- PSA והדיון נסוב על מידת היעילות והתועלת של השימוש בו. 

יש טענה כי שימוש בסמן זה אינו מאריך את תוחלת החיים והגילוי המוקדם מתאים לתקופה הפרקלינית הארוכה של מחלה זו.

לסיום נציין כי הנושא של בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן אצל קשישים הוא דוגמא מובהקת לצורך בדיון משותף בין הרופא למתרפא, ותנאי חשוב לכך הוא העמקת והרחבת הידע של שני הצדדים בתחום זה.