בחולים עם השמנת-יתר לאחר ניתוח בריאטרי ומטבולי תועד סיכון נמוך ב-50% לסיבוכים כלייתיים, בהשוואה לאלו שלא עברו ניתוח, ללא תלות בנוכחות או העדר סוכרת מסוג 2, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Obesity Science & Practice.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השמנה מלווה בסיכון מוגבר למחלת כליות כרונית, אך ההשפעות של ניתוח בריאטרי על תוצאות הכליה בחולים עם השמנה, עם או ללא סוכרת מסוג 2, אינן מוגדרות היטב. כעת הם השוו את הסיבוכים הכלייתיים בחולים עם השמנה לאחר ניתוח בריאטרי וביקורות שלא עברו ניתוח.
החולים סווגו לפי נוכחות או העדר סוכרת מסוג 2: ניתוח בריאטרי עם סוכרת מסוג 2 (1,852 חולים, גיל ממוצע של 48.9 שנים), ניתוח בריאטרי ללא סוכרת (2,470 חולים, גיל ממוצע של 43.7 שנים), סוכרת מסוג 2 ללא ניתוח (9,960 חולים, גיל ממוצע של 55.0 שנים) ומשתתפים ללא סוכרת שלא עברו ניתוח (20,959 משתתפים, גיל ממוצע של 46.4 שנים).
התוצא העיקרי היה משלב של לפחות קצב פינוי גלומרולארי אחד של 15 מ”ל/דקה, לפחות תיעוד אחד של ירידה של 40% ומעלה בקצב פינוי גלומרולארי מתחילת המחקר, או תמותה עקב כשל כלייתי. תוצא כלייתי משני היה לפחות מדידה אחת של קצב פינוי גלומרולארי קטן מ-15 מ”ל/דקה, לפחות שתי ירידות עוקבות של 40% ומעלה בקצב פינוי גלומרולארי מתחילת המחקר, או תמותה על-רקע כשל כלייתי; התוצא השלישוני כלל עוד השתלת כליה ודיאליזה.
החולים היו במעקב למשך תקופה ממוצע של 6.1 שנים, כאשר ממוצע שיא הירידה במשקל הגוף בחולים לאחר ניתוח בריאטרי תועד לאחר מעקב של שנה וחצי.
ניתוח בריאטרי לווה בסיכון נמוך ב-53% לתוצא הכלייתי המשולב בחולים עם סוכרת מסוג 2 (p<0.001) וסיכון נמוך ב-48% בחולים ללא סוכרת מסוג 2 (p<0.001) בהשוואה לביקורות שלא נותחו.
ניתוח בריאטרי לווה ירידה של 49-58% בסיכון לתוצא הכלייתי המשולב השניוני והשלישוני, ללא תלות בנוכחות או העדר סוכרת מסוג 2, בהשוואה לביקורות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על תועלת אפשרית לניתוח בריאטרי ומטבולי כהתערבות להפחתת משקל לשימור התפקוד הכלייתי בחולים עם השמנה, הן בנוכחות והן בהעדר סוכרת מסוג 2.
Obesity Science & Practice, Jan 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!