מחקר שפורסם בשנת 2024 בכתב העת Cardiovascular Diabetology מצא כי טיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) הפחית את הסיכון הכולל לאוטם שריר הלב בהיקף של 21% באופן מובהק סטטיסטית בחולי סוכרת סוג 2 עם מחלת לב טרשתית.
מחקרים קודמים הראו כי הטיפול התרופתי עם מעכב SGLT2 מסוג אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) מפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים, אך אין מידע רב באשר להשפעה על סוגים שונים של אוטם שריר הלב. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את השפעת טיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על הסיכון הכולל לאוטם שריר הלב, תוך הבחנה בין סוגי אוטם שונים.
המחקר מבוסס על נתונים ממחקר EMPA-REG OUTCOME שבו נכללו 7,020 חולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת לב טרשתית, אשר חולקו באקראי לקבלת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) במינון 10 או 25 מ”ג ביום, או פלסבו. המשתתפים היו במעקב לאורך חציון של 3.1 שנים והחוקרים אספו נתונים אודות אוטם שריר הלב – כולל אירועים ראשונים וחוזרים – אשר סווגו לפי סוג האוטם: סוג 1 (אוטם עקב קרע ברובד טרשתי/תרומבוס), סוג 2 (אוטם עקב חוסר איזון בין דרישה ואספקת חמצן ללב), סוג 3 (מוות פתאומי), סוג 4 (אוטם בעקבות צנתור כלילי), או סוג 5 (אוטם בעקבות ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים).
לאורך תקופת המעקב תועדו 421 אירועי אוטם שריר הלב: 299 אירועים מסוג 1, 86 אירועים מסוג 2, 26 אירועים מסוג 3, 19 אירועים מסוג 4 ומקרה יחיד של אוטם לבבי מסוג 5.
מניתוח הנתונים עלה כי אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) הפחית את הסיכון הכולל לאוטם שריר הלב בהיקף של 21% לעומת פלסבו (יחס סיכויים של 0.79, רווח בר־סמך 95% של 0.998 – 0.620), בעיקר בזכות השפעתו על אוטמים מסוג 1 (יחס שיעורים של 0.79, רווח בר־סמך 95% של 1.04 – 0.61) ומסוג 2 (יחס שיעורים של 0.67, רווח בר־סמך 95% של 1.10 – 0.41).
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת לב טרשתית, טיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) לווה בירידה מובהקת של 21% בסיכון לאוטם שריר הלב, ההפחתה בסיכון תועדה בעיקר באוטם מסוג 1 ומסוג 2. ממצאים אלו תומכים ביתרונות הקרדיווסקולריים של טיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) באוכלוסיית חולים זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!