בכנס השנתי של הקולג׳ האמריקאי לראומטולוגיה (ACR) 2025 בשיקגו הוצג מחקר פרוספקטיבי, RCT OPEN LABLE שבחן את אסטרטגיית הטיפול לאחר כישלון ראשון של מעכב TNF בקרב מטופלים עם ספונדילוארתריטיס אקסיאלי (axSpA).
במחקר גויסו 300 מבוגרים מ־31 מרכזים בצרפת ומונקו שלא הגיבו לטיפול אנטי־TNF התחלתי. המשתתפים היו עם פעילות מחלה משמעותית (BASDAI>4) או (ASDAS>3.5) תחת טיפול יציב בתרופות נלוות. החציון הגילי היה סביב 45, כ־49% גברים, 59% חיוביים ל־HLA-B27, ו־42% עם axSpA לא רדיוגרפית לעומת 58% עם אנקילוזינג ספונדיליטיס. מדדי הבסיס כללו BASDAI ממוצע 6.1, ASDAS ממוצע 3.2 ו־BASFI ממוצע 4.4.
המשתתפים טופלו במעכב ה־TNF הראשון במשך כ־32.5 חודשים; 28% חוו אי־תגובה ראשונית, 64% אי־תגובה משנית ו־8% תופעות לוואי. כ־51% קיבלו בעבר אדלימומאב; אחרים כללו אתנרספט, גולימומאב, צרטוליזומאב פגול ואינפליקסימאב. לאחר רנדומיזציה, 158 הוקצו למעכב IL-17 (סקוקינומאב 77.6% או איקסקיזומאב 22.4%), ו־142 הוקצו למעכב TNF שני (אדלימומאב 36.6%, אתנרספט 25.4%, גולימומאב 22.5%, צרטוליזומאב 14.8%, אינפליקסימאב 0.7%).
נקודת הסיום העיקרית הייתה ASAS40 בשבוע 24. לא נמצאה עדיפות לאחת הזרועות: יחס הסיכויים המתואם לאי־תגובה היה 0.96 (95% רווח-סמך 0.68–1.34), וה־ASDAS ירד בממוצע ל-2.5 בשתי הקבוצות. גם בנקודות סיום משניות – ASAS40 בשבועות 12 ו-52, ASAS20 בשבועות 12/24/52, רמיסיה חלקית ושיפור ASDAS-CRP – לא נמצאו הבדלים מובהקים.
עם זאת תוארו מגמות תת־קבוצתיות שעשויות לסייע בבחירת טיפול מותאם: עדיפות נטייתית ל־IL-17 במקרה של אי־תגובה ראשונית למעכב ה־TNF (OR≈0.69); ולעומת זאת נטייה לנסות מעכב TNF אחר כאשר הכישלון נבע מתופעות לוואי (OR≈1.49). בנוכחות פסוריאזיס עורית, מצב HLA-B27 שלילי או CRP נמוך (<5 מ״ג/ל׳) נצפתה מגמה לטובת IL-17.
מסקנת החוקרים, בראשות פרופ׳ הובר מארוט (Université Jean Monnet, סן-אטיין), היא שאין כיום עדות לעליונות טיפולית כללית למעבר ל־IL-17 לעומת מעבר למעכב TNF נוסף לאחר כישלון ראשון; לפיכך ההחלטה הקלינית יכולה להישען על תחלואות נלוות, פרופיל תופעות לוואי, העדפות המטופל ושיקולי נוחות. ד״ר לאורה פינה וגאס (Hôpital Henri-Mondor) ציינה כי זו הפעם הראשונה שמוצגים נתוני רנדומיזציה “מהחיים האמיתיים” לאסטרטגיה זו, המחזקים נתוני עוקבות תצפיתיים קודמים.
לסיכום, הדיווח לא הצביע על הבדלים בולטים בין הקבוצות לאורך 12, 24 ו־52 שבועות. בשיח משותף עם המטופל ניתן לשקול גורמים כגון מעורבות עורית, ערכי CRP, היסטוריה של תופעות לוואי קודמות, תדירות הזרקה והעדפות לוגיסטיות, וכך למנוע עיכוב בטיפול יעיל מבלי לוותר על בטיחות ונוחות.
פרופ’ שחף שיבר, מומחית ברפואה פנימית, בראומטולוגיה וברפואה דחופה. ראומטולוגית בכירה בבית החולים בילינסון ומנהלת המחלקה לרפואה דחופה. מרצה בכירה וראש החוג לרפואה דחופה, אוניברסיטת תל־אביב.
Cite: After First TNF Inhibitor Fails for Axial Spondyloarthritis, Second TNF Inhibitor and First IL-17 Inhibitor Are on Par – Medscape – October 30, 2025.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!