דר’ רויטל גנדלמן מרטון , עורכת מדור נוירולוגיה
רקע- מוטציות בגנים לתעלות יוניות ב- CNS זוהו במספר סינדרומים אפילפטיים. בנוסף לכך, מודולציה של תפקוד תעלות יוניות הוא מכניזם הפעולה של רוב התרופות האנטי-אפילפטיות, והארכה של פוטנציאל הפעולה בעצב באמצעות חסימת תעלות אשלגן (ע”י 4-אמינופירידין) יכול לגרום לפרכוסים. קיימות עדויות בלתי- ישירות שאוטואימוניות יכולה לתרום לאפילפסיה. מספר סינדרומים אפילפטיים יכולים להגיב לאימונומודולציה, בעיקר בסינדרומים אפילפטיים בילדות , וכן קיים קשר בין אפילפסיה ומחלות כמו SLE , סינדרום האנטי-פוספוליפיד וסינדרום stiff man. מספר נוגדנים דווחו כקשורים לאפילפסיה, כמו נוגדנים לגנגליוזיד GM1, לרצפטורים לגלוטמט, לglutamic acid- decarboxylase(GAD) ולפוספוליפידים ואנטיגנים נאורליים, אולם ייתכן שהתוצאות בכמה ממחקרים אלה מושפעות ממשתנים מתערבים, כמו קישור לא ספציפי של הסרום. נוגדנים לתעלות אשלגן הקשורות לוולטאז’ (VGKC) תוארו לאחרונה בחולים עם פרכוסים שהופיעו כחלק מאנצפליטיס לימבית.
מטרת העבודה היתה לבדוק האם נוגדנים לתעלות יוניות ולאנטיגנים נאורליים אחרים נמצאים בסרום של חולים עם אפילפסיה ומחלות הקשורות לפרכוסים.
שיטות- סרום נלקח מ- 139 חולים, כולל 26 עם מחלה אוטואימונית, 46 בהם נחשד קיומו של בסיס אוטואימוני, ו- 67 עם אפילפסיה רפרקטורית. הסרום נבדק לנוגדנים ל- VGKC, VGCC(תעלות סידן), לרצפטור היונוטרופי לגלוטמט (GluR3), GAD, גנגליוזידים, קרדיוליפינים, ואנטיגנים של DNA וגרעין. התוצאות הושוו לקבוצת ביקורת של נבדקים בריאים וחולים במחלות CNS כמו MS, אוטמים מוחיים ועוד.
תוצאות- טיטרים מוגברים של נוגדנים ל- VGKC נמצאו ב- 16 מתוך 139 ( 11%) מהחולים עם פרכוסים ורק ב- 0.5% מקבוצת הביקורת. שלושה מהחולים השתפרו ספונטנית ו- 5 הגיבו היטב לטיפול אימונומודולטורי. לחולים האחרים החיוביים ל- VGKC היתה מחלה ממושכת יותר (למעלה מ- 6 שנים) ורמות בינוניות של נוגדנים. לא נבדקו טיפולים אימוניים בקבוצה זו. רמות גבוהות מאד של נוגדנים ל- GAD נמצאו ב- 3 (2.1%) חולים נוספים עם אפילפסיה רפרקטורית ממושכת.
מסקנות- קיומם של נוגדנים ל- VGKC ול- GAD מעלה אפשרות שהמערכת האימונית יכולה לתרום לסוגים מסויימים של אפילפסיה או מחלות הקשורות לפרכוסים. דרושים מחקרים נוספים על מנת לקבוע האם הנוגדנים פתוגניים.
McKnight K, Jiang Y, hart Y, et al. Serum antibodies in epilepsy and seizure-associated disorders. Neurology 2005:65:1730-1736.
הצעות לקריאה נוספת:
Palace J, Lang B. Epilepsy: an autoimmune disease? J Neurol Neurosurg Psychiatry 2000;69:711-714.
Van Engelen BGM, Renier WO, Weemaes CMR, et al. Immunoglobulin treatment in epilepsy: a review of the literature. Epilepsy Res 1994;19:181-190.
Bartolomei F, Boucraut J, Barrie M, et al. Cryptogenic partial epilepsies with anti-GM1 antibodies: a new form of immune-mediated epilepsy? Epilepsia 1996;37:922-926.
Rogers SW, Andrews PI, Gahring LC, et al. Autoantibodies to glutamate receptor GluR3 in Rasmussens encephalitis. Science 1994;265:648-651.
Peltola J, Kulmala P, Isojarvi J, et al. Autoantibodies to glutamic acid decarboxylase in patients with therapy-resistant epilepsy. Neurol 2000;55:46-50.
Thieben MJ, Lennon VA, Boeve BF, et al. Potentially reversible autoimmune limbic encephalitis with neuronal potassium channel antibody. Neurology 2004;62:1177-1182.
Peltola J, Haapala A, Isojarvi J, et al. Antiphospholipid and antinuclear antibodies in patients with epilepsy or new-onset seizure disorders. Am J Med 2000;109:712-717.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!