הטיפול המקובל בחסימה הוא שליפת קריש מכנית (צנתור מוחי), אך עם זאת בחולים המגיעים תחילה למרכז רפואי שאינו מבצע צנתורי מוח (מרכז שבץ ראשוני) ונדרשים להעברה למרכז על, קיימת מחלוקת האם יש לתת טיפול ממיס קרישים (טרומבוליזה) לפני ההעברה (“Bridging Therapy”) או להעבירם ישירות לצנתור ללא טיפול מקדים.
מטרת המחקר הייתה להעריך את היעילות והבטיחות של מתן טרומבוליזה לפני ההעברה בחולים אלו.
שיטות המחקר
המחקר כלל 230 מטופלים עם חסימה בעורק הבזילרי שאובחנו במרכזים ראשוניים והועברו למרכזים שלישוניים לצורך צנתור. החוקרים השוו בין שתי קבוצות:
- מטופלים שקיבלו טרומבוליזה תוך־ורידית (IVT) לפני ההעברה.
- מטופלים שהועברו ישירות ללא קבלת טרומבוליזה.
התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה מצב תפקודי חיובי לאחר 3 חודשים (מוגדר כציון 0–2 במדד Rankin המותאם mRS). תוצאות משניות כללו פתיחה מחדש של העורק (ר־קנליזציה) עוד במהלך ההעברה, תמותה, ודימומים מוחיים.
ממצאים עיקריים
- שיפור תפקודי: קבוצת המטופלים שקיבלה טרומבוליזה לפני ההעברה הראתה שיעור גבוה יותר באופן מובהק של תוצאות תפקודיות טובות לאחר 3 חודשים (39%) לעומת הקבוצה שלא קיבלה את הטיפול (24%)
- פתיחת העורק: נמצא קשר חזק מאוד בין מתן טרומבוליזה לבין פתיחה מחודשת של העורק הבזילרי עוד לפני ההגעה למרכז המצנתר. הסיכוי לפתיחה ספונטנית של העורק במהלך ההעברה היה גבוה משמעותית בקרב מקבלי הטיפול התרופתי
- בטיחות: לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הקבוצות בשיעורי התמותה לאחר 90 יום או בשיעורי הדימום התוך־מוחי (ICH) ב־24 השעות הראשונות
מסקנות החוקרים מתן טרומבוליזה תוך־ורידית לחולים עם חסימה בעורק הבזילרי בטרם העברתם למרכז על לצנתור הוא טיפול בטוח שנמצא קשור לשיפור בתוצאות התפקודיות ולסיכוי מוגבר לפתיחת העורק החסום עוד במהלך ההעברה. הממצאים תומכים במתן הטיפול המשולב (גישור) גם כאשר נדרשת העברה בין בתי חולים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!