בילדים עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder, או ADHD) שקיבלו טיפול ב-Methylphenidate תועד מדד מסת גוף גבוה יותר וגובה מעט נמוך יותר בבגרות, בהשוואה לילדים ללא ADHD, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open. טיפול ממושך ב- Methylphenidateלווה בסיכון מוגבר להשמנה ואובדן גובה.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי התבסס על נתונים ממאגר National Health Insurance Service of South Korea להערכת ההשפעה של טיפול ב- Methylphenidate בילדים ומתבגרים עם ADHD על מדד מסת הגוף והגובה בבגרות.
מדגם המחקר כלל 12,866 ילדים בגילאי 6-11 שנים (27.5% בנות) ו-21,984 מתבגרים בגילאי 12-19 שנים (33.4% נשים) שאובחנו עם ADHD בין 2008 ו-2013. המשתתפים הותאמו לילדים ומתבגרים ללא ADHD לפי גיל, מין ורמת הכנסה.
הערכת חשיפה ל- Methylphenidateהתבססה על מרשמים לאחר אבחנה של ADHD. החשיפה המצטברת ל- Methylphenidate נבחנה לאורך תקופה של ארבע שנים וסווגה כפחות משנה ופחות מארבע שנים.
התוצאים העיקריים כללו השמנת-יתר (על-בסיס מדד מסת גוף) ואת הגובה בבגרות, כפי שנקבע לפי קריטריוני ארגון הבריאות העולמי וסטנדרטים קוריאנים, כאשר קומה נמוכה הוגדרה כגובה ממוצע נמוך מ-174.4 ס”מ בגברים ונמוך מ-161.8 ס”מ בנשים.
בילדים עם ADHD תועד מדד מסת גוף ממוצע מתוקן גבוה יותר לעומת ביקורות (24.3 לעומת 23.3, p<0.001). בגברים עם ADHD תחת טיפול ב- Methylphenidate תועד מדד מסת גוף ממוצע מתוקן של 25.4, כאשר מדד מסת הגוף הממוצע המתוקן הגבוה ביותר עמד על 26 באלו שטופלו במשך 1-4 שנים. תוצאות דומות תוארו במתבגרים עם ADHD תחת טיפול ב- Methylphenidate.
בילדים עם ADHD שקיבלו טיפול ב- Methylphenidate תועד סיכוי גבוה יותר לעודף-משקל, בהשוואה לאלו ללא ADHD (יחס סיכויים מתוקן של 1.60, p<0.001). היחסים המתוקנים לעודף-משקל עמדו על 1.51 באלו עם ADHD ועל 1.43 באלו שלא טופלו ב- Methylphenidate.
הסיכון לעודף-משקל והשמנת-יתר היה גבוה יותר בילדים שקיבלו טיפול ב- Methylphenidate לעומת אלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (יחס סיכויים מתוקן של 1.13, p=0.001). ממצאים דומים תועדו בהערכת הסיכון להשמנה חמורה (יחס סיכויים מתוקן של 1.88, p<0.001).
ההבדלים בגובה לא היו משמעותיים בין ילדים עם וללא ADHD, אך טיפול ב- Methylphenidate לווה בירידה קלה בגובה (p=0.01) ועליה בסיכויים לגובה סופי בטווח קומה נמוכה (יחס סיכויים מתוקן של 1.08, p=0.01).
החוקרים כותבים כי על רופאים להיות מודעים לקשר האפשרי בין טיפול ב- Methylphenidate ובין מדד מסת הגוף והגובה הסופי בבגרות. הם ממליצים להקפיד על גישות לשיפור איכות השינה עם משך שינה מספק, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה, במקום לשנות את גישות הטיפול.
JAMA Netw Open, Jan 5, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!