בילדים לאחר השתלת כליה, הסיכון לכישלון שתל עולה עם כל השתלה נוספת, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Pediatric Nephrology. לאחר ההשתלה השניה, גיל תורם מבוגר יותר, השתלה מתורם מת, משך הישרדות קצר יותר עד לכשל ראשוני, רמות PRA (או Panel-Reactive Antibody) גבוהות יותר ועליה בחוסר התאמה ב-HLA-DR ניבאו סיכון מוגבר לכישלון שתל.
החוקרים בחנו את הנתונים ממאגר אירופי במטרה לקבוע את שיעורי ההיארעות וגורמי סיכון לכישלון שתל ותמותה לאחר השתלת כליה חוזרת בילדים ברחבי אירופה. מדגם המחקר כלל 4,527 ילדים לאחר השתלת כליה ראשונית (גיל חציוני של 11 שנים, 41% בנות), מהם 1,155 עברו השתלה שניה, 259 עברו השתלה שלישית ו-41 עברו השתלת כליה רביעית.
במסגרת המחקר נאספו נתונים אודות המטופלים, כולל מין וגיל המקבל, מדינה, מועדי השתלה, רמות PRA, מחלת כליות ראשונית, מועדי כישלון שתל, מקור התרומה, גיל ומין התורם ומספר חוסר התאמה ב-HLA. הסיכוי לכישלון שתל (צורך בדיאליזה או השתלה חוזרת) ותמותה עם שתל מתפקד נבחנו במושתלי כליה.
הסיכון לכישלון שתל עלה עם כל השתלת כליה נוספת, כאשר השיעורים לאחר חמש שנים עמדו על 15% לאחר השתלה ראשונה, 24% לאחר השתלה שניה, 30% לאחר השתלה שלישית ו-40% לאחר השתלת כליה רביעית.
הסיכון לכישלון שתל או תמותה עם שתל מתפקד היה הגבוה ביותר בחודש הראשון לאחר השתלת כליה ראשונית ועלה עוד לאחר כל השתלה נוספת.
לאחר ההשתלה השניה, השתלה מתורם מת, גילאים מתקדמים של התורם והמקבל, משך הישרדות קצר יותר של השתל, רמות PRA גבוהות יותר (1-100%) ועליה בהיקף חוסר ההתאמה ב-HLA-DR ניבאו סיכון מוגבר לכישלון שתל ותמותה עם שתל מתפקד.
עוד דווח כי השתלות שבוצעו בשנים האחרונות לווה בתוצאות הישרדות טובות יותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי כל השתלת כליה נוספת בילדים לוותה בסיכון מוגבר לכישלון שתל, בפרט בחודשים הראשונים לאחר ההשתלה. הנתונים מעידים על גורמי סיכון נוספים לכישלון שתל ותמותה עם שתל מתפקד.
Pediatric Nephrology, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!