בגברים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 תועד סיכון גבוה כמעט כפליים לפימוזיס לאחר שנה אחת של טיפול, בהשוואה לאלו שהחלו טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes Care. הסיכון המוגבר נותר לאורך למעלה משמונה שנות מעקב.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעכבי SGLT-2 מפחיתים את רמות הסוכר בדם במנגנון של הפרשת סוכר דרך הכליות, עם הפרשת סוכר רבה בשתן, כאשר קיים חשש מפני עליה של כמעט פי שלוש בסיכון לזיהומים בדרכי המין. החוקרים מדנמרק ביקשו לבחון את הסיכון לפימוזיס בגרים שטופלו במטפורמין והחלו טיפול במעכבי SGLT-2 (32,543 גברים, גיל חציוני של 62.8 שנים) אל מול גברים שהחלו טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 (14,730 גברים, גיל חציוני של 63.1 שנים) בין ינואר 2016 עד דצמבר 2021.
התוצא העיקרי היה אבחנה ראשונה של פימוזיס, כאשר ממאירות של הפין נכללה כתוצא משני.
המשתתפים היו במעקב לאורך חציון של ארבע שנים, עם משך מעקב מקסימאלי של 8 שנים.
מהנתונים עולה כי טיפול במעכבי SGLT-2 לווה בסיכון גבוה כמעט כפליים לפימוזיס, בהשוואה לטיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 1.88, רווח בר-סמך 95% של 1.43-2.47).
הסיכון המוגבר לפימוזיס עם טיפול במעכבי SGLT-2 לעומת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 נותר גם לאחר שמונה שנות מעקב (יחס סיכון של 1.36, רווח בר-סמך 95% של 1.14-1.61).
למרות שהסיכון האבסולוטי לממאירות של הפין היה נמוך, מהנתונים עולה כי בגברים שהחלו בטיפול במעכבי SGLT-2 תועד סיכון מצטבר גבוה יותר לממאירות של הפין לעומת אלו שהחלו טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, מקביל לסיכון יחסי של 6.34 (רווח בר-סמך 95% של 1.16-34.52).
החוקרים מסכמים וכותבים כי סיכון מוגבר לזיהומים בדרכי המין עקב הפרשת סוכר בשתן במטופלים במעכבי SGLT-2 עשוי לתרום לסיכון המוגבר לפימוזיס וממאירות של הפין. עם זאת, אל מול הסיכון הנ”ל הם ממליצים לקחת בחשבון את היתרונות החשובים של הטיפול בתרופות אלו, כולל הפחתת סיכון למחלות לב וכלי דם והסיכון לתמותה.
Diabetes Care, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!