הוספת טיפול ב-Lenvatinib לקו-טיפול ראשון סטנדרטי לא הובילה לשיפור הישרדות חולים עם ממאירות קשקשית גרורתית של הוושט, כך עולה מניתוח ביניים שני של מחקר LEAP-014 בשלב 3, כך עולה מנתונים שהוצגו במהלך כנס מטעם ה-European Society for Medical Oncology.
המחקר בחן את הוספת Lenvatinib לטיפול סטנדרטי ב-Pembrolizumab וכימותרפיה, לא הדגים שיפור בהישרדות הכוללת לאורך 22 חודשים, בהשוואה לטיפול הסטנדרטי. המחקר הופסק מוקדם מאחר ולא צפוי היה לזהות הבדל מובהק סטטיסטית בהישרדות הכוללת בניתוח הסופי של הנתונים.
במחקר LEAP-014 נכללו 850 חולים עם ממאירות קשקשית גרורתית של הוושט, אשר לא קיבלו טיפול קודם. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת Pembrolizumab עם כימותרפיה או לזרוע התעבות ששכללה הוספת Lenvatinib במינון יומי של 8 מ”ג במהלך 12 שבועות טיפול אינדוקציה, לאחריו שלב מיצוק של Lenvatinib במינון יומי של 20 מ”ג עם Pembrolizumab וללא כימותרפיה.
הטיפול ב- Lenvatinib ניתן עד להתקדמות מחלה או רעילות בלתי-מתקבלת, בעוד ש-Pembrolizumab ניתן למשך עד שנתיים.
לאחר חציון מעקב של 22 חודשים, 326 חולים בזרוע הטיפול ב- Lenvatinib ו-333 חולים בזרוע הביקורת הפסיקו את הטיפול, רובם בשל התקדמות מחלה או אירועים חריגים. חציון משך ההישרדות הכוללת עמד על 17.6 חודשים ו-15.5 חודשים בזרוע ההתערבות ובזרוע הביקורת, בתאמה (יחס סיכון של 0.92, P=0.185).
בדומה, לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בשיעורי הישרדות ללא-התקדמות מחלה: 7.2 חודשים עם הוספת Lenvatinib לעומת 6.9 חודשים ללא הטיפול (יחס סיכון של 0.89, p=0.075).
באשר לבטיחות הטיפול, בשתי הקבוצות תועדו שיעורים דומים של אירועים חריגים בדרגה 3 ומעלה משנית לטיפול: 81.2% בזרוע ההתערבות לעומת 79.1% בזרוע הביקורת. ירידה בספירת נויטרופילים, בחילה, שלשול ואנמיה היו האירועים החריגים הנפוצים ביותר בכל דרגה.
מומחים שלא לקחו חלק במחקר קבעו כי למרות שמשלב Lenvatinib עם Pembrolizumab מאושר לטיפול בממאירות כלייתית מתקדמת ובמקרים של סרטן רירית רחם בשלב מתקדם, המשלב לא השיג את התוצא העיקרי במקרים של ממאירות תאי קשקש גרורתית ממקור וושט ולכן ל- Lenvatinib אין מקום במחלה זו.
מתוך כנס ESMO
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!