ממחקר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Cardiology עולה כי מדידת המתח בפרוזדור השמאלי (Left Atrial Strain) עשויה לסייע בחיזוי הסיכון לאי-ספיקת לב בחולים לאחר אוטם לבבי עם עליות מקטע ST. מהנתונים עולה כי הוספת המדד למודל סיכון קליני הובילה לשיפור משמעותי ביכולת חיזוי הסיכון לסיבוכים באוכלוסייה זו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי המתח בפרוזדור שמאלי משקף לא רק את תפקוד הפרוזדור, אלא גם את התפקוד הסיסטולי והדיאסטולי של החדר השמאלי. על רקע זה, החוקרים העלו את ההשערה כי מדד זה עשוי לשמש מנבא אפשרי לאי-ספיקת לב לאחר אוטם לבבי עם עליות מקטע ST.
מדגם המחקר כלל 287 מטופלים (גיל ממוצע של 57.8 שנים, 74.6% גברים) לאחר אוטם ראשון לבבי ראשון. הערכת המתח בפרוזדור שמאל הושלמה בעת האשפוז באמצעות אקו-לב (טכנולוגייתSpeckle Tracking ). המשתתפים במחקר סווגו לרבעונים לפי רמת המאמץ בפרוזדור שמאלי והחוקרים בחנו גורמים המנבאים את סיכויי ההישרדות ללא אירועים.
לאחר מעקב חציוני של 8.8 שנים, שיעורי תוצא הסיום המשולב שכלל אשפוז בשל אי-ספיקת לב או הופעה חדשה של אי-ספיקת לב, עמדו על 11.5% מהחולים. מניתוח הנתונים עלה קשר מובהק סטטיסטית בין מתח נמוך בפרוזדור שמאלי ובין גיל מבוגר יותר ומקטע פליטה מופחת של החדר השמאלי בעת האשפוז.
גורמים מנבאים בלתי-תלויים של תוצא הסיום המשולב כללו גיל מבוגר יותר (יחס סיכון של 1.07, p=0.001), מקטע פליטה נמוך יותר של חדר שמאל (יחס סיכון של 0.94, p=0.0015), לחץ דם דיאסטולי נמוך יותר (יחס סיכון של 0.97, p=0.034) ומתח נמוך יותר על פרוזדור שמאלי (יחס סיכון של 0.90, p=0.003).
הוספת המתח על פרוזדור שמאלי למודל ניבוי קליני שיפרה משמעותית את יכולת ניבוי סיבוכים באוכלוסייה זו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות הערכת מתח על פרוזדור שמאלי כמדד פרוגנוסטי משמעותי לניבוי הסיכון ארוך הטווח לאי-ספיקת לב בחולים לאחר אוטם לבבי עם עליות מקטע ST.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!