במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Crohn’s & Colitis מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי ריכוזים גבוהים יותר של Infliximab בדם לאחר מתן זריקה תת-עורית מלווים בסיכויים גבוהים יותר להשגת הפוגה עמוקה בחולים עם מחלת מעי דלקתית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות הקשר בין ריכוזי Infliximab בדם לאחר מתן זריקה תת-עורית ובין תוצאות הטיפול בחולים עם מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית.
מחקר החתך כלל מבוגרים עם מחלת מעי דלקתית אשר היו תחת טיפול אחזקה בזריקות תת-עוריות של Infliximab במינון 120 מ”ג כל שבועיים. החוקרים בחנו את התוצאות התרפויטיות, כולל הפוגה קלינית ממושכת; משלב הפוגה קלינית ושל ביומרקרים (הפוגה קלינית וריכוז CRP נמוך מ-5 מ”ג/ליטר); הפוגה ביוכימית (ריכוז קלפרוטקטין בצואה קטן מ-250 מק”ג/גרם); או הפוגה עמוקה (הפוגה קלינית, ביולוגית וביוכימית).
מדגם המחקר כלל 91 חולים, מהם 71 ענו על הקריטריונים להכללה במחקר (70% עם מחלת קרוהן, 27% תחת טיפול משולב באימונו-מודולטורים). בעת מדידת ריכוז התרופה בדם (חציון של 13.5 חודשים לאחר החלפת טיפול), 55 חולים (77%) ענו על הגדרת הפוגה קלינית ממושכת, 44 חולים (62%) ענו על הגדרת משלב הפוגה קלינית ושל ביומרקרים, 40 חולים (56%) ענו על הגדרת הפוגה ביוכימית ו-31 חולים (43%) ענו על הגדרת הפוגה עמוקה.
הריכוז הממוצע של Infliximab בדם היה הגורם המנבא היחיד שנקשר באופן בלתי-תלוי עם הפוגה קלינית ממושכת (יחס סיכויים של 4.7, רווח בר-סמך 95% של 3.1-12.2); הפוגה קלינית ושל ביומרקרים (יחס סיכויים של 9.21, רווח בר-סמך 95% של 6.09-18.7); הפוגה ביוכימית (יחס סיכויים של 37, רווח בר-סמך 95% של 14-39.3) והפוגה עמוקה (יחס סיכויים של 29, רווח בר-סמך 95% של 15.7-37.4).
הריכוז האופטימאלי של Infliximab בדם לאחר מתן תת-עורי שנקשר עם הפוגה עמוקה על-פי ניתוח ROC עמד על 20 מק”ג/מ”ל, עם רגישות של 91%, סגוליות של 80% ודיוק של 85%.
ריכוז גבוה יותר של Infliximab לאחר מתן הטיפול בזריקה תת-עורית לווה בשיעורים גבוהים יותר של תוצאות תרפויטיות חיוביות בחולים עם מחלת מעי דלקתית. החוקרים זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין ריכוז גבוה מ-20 מק”ג/מ”ל ובין סיכוי גבוה יותר להשגת הפוגה עמוקה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!