עישון סיגריות הינו גורם סיכון בלתי-תלוי להתפשטות המטומה בחולים עם אבחנה של דימום תוך-מוחי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the American Heart Association. עם זאת, לא זוהו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה או מוגבלות בין מעשנים ולא-מעשנים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עישון סיגריות הינו גורם סיכון ידוע לאירוע מוחי המורגי ואיסכמי. כעת הם בחנו את ההשפעה של הרגלי עישון על הסיכון להתפשטות המטומה ועל התוצאות הקליניות בחולים עם דימום תוך-מוחי ראשוני.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקר ATACH-2 (או Antihypertensive Treatment at Acute Cerebral Hemorrhage). חולים עם דימום תוך-מוחי חולקו באקראי לזרוע הפחתת לחץ דם אינטנסיבית (לחץ דם סיסטולי מתחת ל-139 מ”מ כספית) לעומת איזון לחץ דם סטנדרטי (לחץ דם סיסטולי בטווח 140-179 מ”מ כספית).
במסגרת המחקר נערכה השוואה של המאפיינים הדמוגרפיים, גודל, מיקום ושיעורי התפשטות המטומה והתוצאות הקליניות בהתאם להרגלי העישון של המשתתפים במחקר.
מדגם המחקר כלל 914 חולים עם נתונים זמינים אודות הרגלי העישון, מהם 439 (48%) עישנו אי-פעם (246 מעשנים פעילים, 175 מעשנים בעבר). מעשנים בהווה או בעבר היו צעירים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של גברים.
החוקרים מדווחים כי לא תוארו הבדלים במדדי Glasgow Coma Scale או גודל המטומה ראשוני בין מעשנים ולא-מעשנים. בקרב אלו שעישנו אי-פעם תועדו שיעורים גבוהים יותר של דימום בתלמוס (42% לעומת 34%) ודימום תוך-חדרי (29% לעומת 23%); שיעור זה היה הגבוה ביותר בקרב מעשנים לשעבר לעומת מעשנים פעילים (49% לעומת 35%, בהתאמה).
בקרב מעשנים בהווה או בעבר תועדו שיעורים גבוהים יותר של התפשטות המטומה בתוך 24 שעות (סיכון יחסי מתוקן של 1.46, רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.96), בהשוואה ללא-מעשנים. לא תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה או מוגבלות לאחר 90 ימים בין שתי הקבוצות (סיכון יחסי מתוקן של 1.18, רווח בר-סמך 95% של 0.998-1.40).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי עישון סיגריות הינו גורם סיכון להתפשטות המטומה בחולים עם אבחנה של דימום תוך-מוחי. עם זאת, לא זוהה קשר בין עישון ובין סיכון למוגבלות או תמותה באוכלוסיית חולים זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!