מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת European Heart Journal עולה כי אין סיכון מוגבר לפרפור או רפרוף פרוזדורים בחולים לאחר סגירה בצנתור של PFO (או Patent Foramen Ovale), מעבר לסיכון המוכר היטב להפרעת הקצב בטווח הקצר לאחר הפרוצדורה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סגירה בצנתור של PFO הינה גישה מומלצת למניעת אירועים מוחיים בחולים עד גיל 60 עם אירוע מוחי קריפטוגני ועדות ל-PFO. פרפור או רפרוף פרוזדורים הינו סיבוך מוכר היטב של הפרוצדורה, אך הסיכון ארוך הטווח להפרעת הקצב אינו ידוע. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הסיכון ארוך הטווח להתפתחות פרפור או רפרוף פרוזדורים לאחר סגירת PFO.
מחקר העוקבה התבסס על נתונים מדנמרק בין השנים 2008 עד 2020, כאשר החוקרים זיהו חולים לאחר סגירת PFO להם התאימו חולים עם אבחנה של PFO שלא עברו סגירה של הפגם הלבבי ומשתתפים מהאוכלוסייה הכללית שהותאמו ביחס 10:1 לפי גיל ומין לחולים שעברו סגירת PFO.
התוצא העיקרי של המחקר היה אבחנה לראשונה של פרפור פרוזדורים.
מדגם המחקר כלל 817 חולים עם סגירת PFO, 1224 חולים עם אבחנה של PFO ו-8,170 ביקורות תואמות.
לאחר חמש שנים, הסיכון לפרפור פרוזדורים עמד על 7.8% (רווח בר-סמך 95% של 5.5-10%) בחולים לאחר סגירת PFO, 3.1% (רווח בר-סמך 95% של 2.0-4.2%) בחולים עם אבחנה של PFO שלא עברו סגירה של הפגם ו-1.2% (רווח בר-סמך 95% של 0.8-1.6%) במדגם המותאם.
במהלך שלושת החודשים הראשונים, הסיכון לפרפור או רפרוף פרוזדורים היה גבוה כפליים בחולים שעברו סגירה של הפגם הלבבי (יחס סיכון של 2.3, רווח בר-סמך 95% של 1.3-4.0). לאחר מכן, יחס הסיכון להפרעת הקצב עמד על 0.7 (רווח בר-סמך 95% של 0.3-1.7).
יחס הסיכון לפרפר או רפרוף פרוזדורים בהשוואת חולים לאחר סגירת PFO לעומת מטופלים תואמים מהאוכלוסייה הכללית עמד על 51 (רווח בר-סמך 95% של 21-125) במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הפרוצדורה ועל 2.5 (רווח בר-סמך 95% של 1.2-5.0) לאחר מכן.
החוקרים מסכמים וכותבים כי סגירת PFO אינה מלווה בסיכון מוגבר משמעותית להתפתחות פרפור פרוזדורים בטווח הארוך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!