מחקר חדש שפורסם ב-The New England Journal of Medicine, הראה כי טיפול ב- Venetoclaxו-Obinutuzumab עם או ללא Ibrutinib נמצא עדיף על מתן כימותרפיה כטיפול קו ראשון במטופלים עם לוקמיה לימפתית כרונית (CLL).
במסגרת המחקר הוקצו באופן אקראי, ביחס של 1:1:1:1, 926 מטופלים עם CLL ללא מוטציה בגן ל-TP53 לקבלת שישה מחזורים של טיפול בכימותרפיה שכללה את התרופות Fludarabine, Cyclophosphamide ו- Rituximab או Bendamustine ו-Rituximab (n=229) או לקבלת שנים עשר מחזורים של טיפול ב-Venetoclax ו-Rituximab (n=237), Venetoclax ו-Obinutuzumab (n=229) או Venetoclax, Obinutuzumab ו-Ibrutinib (n=231). הטיפול ב-Ibrutinib הופסק לאחר שתי בדיקות רצופות עם תוצאה המעידה על מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי (פחות מתא CLL אחד ל-10,000 תאים) או להערכה. התוצאים העיקריים היו מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי שנמדדה באמצעות Flow cytometry (ציטומטריית זרימה) בדם ההיקפי בחודש ה-15 לטיפול ושרידות ללא התקדמות.
תוצאות המחקר הראו כי בחודש ה-15 לטיפול, אחוז המטופלים עם מחלה שארית מינימלית שלא ניתנת לזיהוי היה גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת ה-Venetoclax–Obinutuzumab (86.5%. 97.5% CI 80.6-91.1) ובקבוצת ה-Venetoclax–Obinutuzumab–Ibrutinib (92.2%. 97.5% CI 87.3-95.7) מאשר בקבוצת הכימותרפיה (52.0%. 97.5% CI 44.4-59.5, P<0.001 עבור שתי ההשוואות), אך הוא לא היה גבוה משמעותית בקבוצת ה-Venetoclax-Rituximab (57.0%. 97.5% CI 49.5-64.2, P=0.32). השרידות ללא התקדמות לשלוש שנים הייתה 90.5% בקבוצת Venetoclax-Obinutuzumab-Ibrutinib ו-75.5% בקבוצת הכימותרפיה (יחס סיכון, HR, להתקדמות המחלה או למוות היה 0.32. 97.5% CI 0.19-0.54, P<0.001). השרידות ללא התקדמות לאחר 3 שנים הייתה גבוהה יותר גם בקבוצת Venetoclax–Obinutuzumab (87.7%. HR 0.42, 97.5% CI 0.26-0.68, P<0.001), אך לא בקבוצת Venetoclax–Rituximab (80.8%. HR 0.79, 97.5% CI 0.53-1.18, P=0.18).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!