במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Research & Therapy עולה כי הפרעה דיאסטולית בתפקוד הלב נפוצה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) ללא אי-ספיקת לב קלינית ועם הזמן עולה עם עדות להפרעה בלמעלה ממחצית מהחולים. פעילות גבוהה יותר של מחלת המפרקים זוהתה כגורם מנבא של הפרעה דיאסטולית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעה דיאסטולית נפוצה יותר בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. עם זאת, התפתחות ההפרעה הלבבית לאורך הזמן והגורמים המנבאים את הפרעה זו אינם מובנים היטב. כעת מדווחים החוקרים על השינויים בתחילת הדרך ולאורך זמן בתפקוד הדיאסטולי והקשר עם מאפייני מחלת המפרקים ומחלות לב וכלי דם.
מדגם המחקר כלל 158 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ללא מחלה קרדיווסקולארית קלינית אשר והיו במעקב למשך עד 4-6 שנים, השלימו אקו-לב בתחילת המחקר ולאורך המעקב להערכת תפקוד דיאסטולי, כמו גם לאפיין את פעילות המחלה המפרקית וגורמי סיכון קרדיווסקולאריים. מדדים חדשים של זילוח ודלקת שריר הלב הושלמו רק בתחילת המחקר.
מהנתונים עולה כי הפרעה דיאסטולית הייתה נפוצה בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית ללא אי-ספיקת לב קלינית (40.7% בתחילת הדרך) ועלתה משמעותית לאורך הזמן (עד 57.9%). ניתוח סטטיסטי הצביע על קשר בין הפרעה דיאסטולית ובין פעילות מחלת המפרקים ההתחלתית, כפי שנקבע לפי מדד CDAI (Clinical Disease Activity Index) (יחס סיכויים של 1.39, p=0.034). החוקרים זיהו קשר בין מספר מדדים דיאסטוליים (יחס E/e’ ומדד LAVI) ובין רמות טרופונין ו-BNP.
עם זאת, לא זוהה קשר בין הפרעה דיאסטולית ובין דלקת שריר הלב, הפרעה בתפקוד מיקרווסקולארי של שריר הלב, או טרשת עורקים תת-קלינית.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון שינויים בתפקוד הדיאסטולי המובילים לאי-ספיקת לב קלינית ומושפעים לטובה מטיפול בתרופות ממשפחת DMARD.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!