מחקר חדש שפורסם ב-JACC הראה כי רמה גבוהה יותר של חדירת שומן תוך שרירית בירכיים הייתה קשורה לסיכון גבוה יותר להתפתחות אי ספיקת לב, כאשר הקשר היה בלתי תלוי בגורמי סיכון קרדיומטבוליים אחרים ובמדדי שומן כמו אינדקס מסת הגוף. המחברים ציינו ל-Medscape כי השמנת יתר היא גורם סיכון ידוע לאי ספיקת לב, עם זאת, השמנת יתר היא מחלה מורכבת והטרוגנית עם שונות אזורית משמעותית של שקיעת שומן ברקמות הגוף. לדוגמה, השונות ברקמת השומן הויסרלית וברקמת השומן התת עורית הוכחה כבעלת השפעה דיפרנציאלית הן על גורמי סיכון קרדיווסקולריים והן על תוצאי מחלות לב וכלי דם. שקיעת השומן מסביב ובתוך רקמות ללא שומן (“שומן אקטופי”), כגון שרירי השלד, מהווה גורם סיכון ידוע למחלות לב וכלי דם, אך, ההשפעה של שקיעת שומן בשרירי השלד על הסיכון לאי ספיקת לב טרם נחקרה היטב. על פי החוקרים, ניתן למדוד שומן בשריר השלד באמצעות הדמיה ולסווג אותו כשומן בין-שרירי או תוך-שרירי, בהתאם למיקומו. מטרת המחקר הייתה לאפיין את הקשר בין שקיעת שומן בין-שרירית ותוך-שרירית לבין סיכון לאי ספיקת לב. החוקרים השתמשו בנתונים של 2399 אנשים בגילאי 70 עד 79 שנים ללא אי ספיקת לב בתחילת המחקר, שהשתתפו במחקר הבריאות ABC (Health, Aging and Body Composition). מדדי השומן התוך-שרירי והבין-שרירי בירך נקבעו באמצעות CT, והמשתתפים היו במעקב במשך 12 שנים בממוצע. במהלך תקופת המעקב, התרחשו 485 אירועי אי ספיקת לב.
לאחר התאמה רב-משתנית לגיל, מין, גזע, השכלה, לחץ דם, סוכר בצום, עישון נוכחי, מחלות כלילית נפוצות וקריאטינין, שומן תוך-שרירי גבוה יותר, אך לא שומן בין-שרירי, היה קשור באופן מובהק לסיכון גבוה יותר לאי ספיקת לב. מטופלים בשליש הגבוה ביותר של שומן תוך-שרירי היו בעלי סיכון מוגבר של 34% לפתח אי ספיקת לב בהשוואה לאלו שבשליש הנמוך ביותר. ממצא זה היה בלתי תלוי בגורמי סיכון קרדיומטבוליים אחרים, מדדי שומן כולל אינדקס מסת גוף ואחוז שומן, חוזק שריר ומסת שריר. יחד עם זאת, הקשר היה מוחלש מעט כאשר בוצע התאמה לסמנים דלקתיים, מה שמצביע על כך שדלקת עשויה להיות תורמת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!