מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Circulation עולה כי יתכן וההשפעות של כולסטרול מסוג HDL הינן שונות בקרב אנשים בריאים בהשוואה לאלו הסובלים מסוכרת. החוקרים מצאו כי HDL בסוכרתיים הביא לפגיעה ביכולות ההגנה של האנדותל, וכי טיפול ב-Extended-release Niacin עשוי לשפר יכולות אלו.
לדברי החוקרים, מאחר ומחקרים שפורסמו לאחרונה ובחנו התערבויות טיפוליות להעלאת רמות ה-HDL הובילו למסקנות סותרות, נראה כי רמות ה-HDL בפני עצמן אינן מהוות מדד טוב מספיק ליעילות הטיפול התרופתי, וכי יש צורך במדדים לתפקוד ה-HDL על מנת להעריך את הפוטנציאל של טיפולים המכוונים ל-HDL העשויים להשיג אפקט ואזופרוטקטיבי.
החוקרים טוענים כי למחקרם זה עשויות להיות השלכות על המחקר הקליני. לדבריהם, לא ניתן עוד להתבונן בערכי רמות ה-HDL בפלסמה בלבד, כי אם יש צורך לבחון גם את איכותו, הנבדלת כמתברר בין חולים שונים. שנית, הם טוענים כי טיפול בניאצין הינו פתרון מבטיח, לא רק לשם העלאת רמות ה-HDL בדם, כי אם גם בשיפור האיכות שלו.
החוקרים מסבירים כי יש עדיין מה ללמוד אודות השפעותיו המגנות של HDL. מנגנון אחד הינו טרנספורט הפוך של כולסטרול, משמע הסרתו מהרובד הטרשתי והעברתו לכבד, באופן המוביל לרגרסיה של טרשת העורקים. מעבר לכך, מחקרים מציעים כי ישנה חשיבות גם להשפעתו הישירה על הייצור של Nitric Oxide (NO).
כך למשל, מחקרים קודמים הראו כי כולסטרול מסוג HDL הינו בעל השפעות מגנות על האנדותל, כגון גירוי לייצור NO ו-Vasomotion תלוית-אנדותל. בנוסף, מספר מחקרים הציע כי ל-HDL השפעות אנטיאוקסידנטיות, בעוד שאחרים הראו כי הוא מקדם את תיקון האנדותל המתווך בידי Endothelial-progenitor-cell (EPC). עם זאת, מרבית המחקרים הללו בוצעו תוך שימוש ב-HDL שבודד מאנשים בריאים או נבנה מחדש.
במחקר הנוכחי בודדו החוקרים HDL מעשרה נבדקים בריאים וכן מ-33 חולים עם סוכרת ורמות נמוכות של HDL, ומדדו את ההשפעות של HDL על ואזודילטציה תלוית-אנדותל ועל תיקון האנדותל המתווך בידי EPC.
בהשוואה לנבדקים הבריאים, מצאו החוקרים כי התכונות המגנות על האנדותל של HDL שנלקח מחולים סוכרתיים היו פגומות במידה ניכרת. בעוד ש-HDL שמקורו באנשים בריאים גירה ייצור של NO באנדותל, צמצם את רמות הדחק החימצוני בו, שיפר את הואזודילטציה תלוית-האנדותל ואת תיקון האנדותל המוקדם המתווך בידי EPC, הרי שהשפעות מועילות אלו לא נצפו בקרב החולים הסוכרתיים.
החוקרים מבהירים כי עד כה היו כשישה או שבעה מחקרים אשר בחנו את האופן בו HDL משפעל את תפקוד האנדותל, ובמיוחד את ייצור ה-NO באנדותל. לטענתם, מחקרם זה הינו הראשון אשר מדגים כי בעוד שהדבר עשוי להיות נכון בקרב נבדקים בריאים, אין זה המקרה עבור חולי סוכרת.
חולים סוכרתיים עם רמות נמוכות של HDL, העונים לקריטריונים של התסמונת המטבולית, מטופלים על פי רוב בתרופות המעלות את רמותיו. מסיבה זו, ביקשו החוקרים לבחון שמא Niacin עשוי לשנות את איכות ה-HDL שלהם. לפיכך, הקצו אקראית את החולים הסוכרתיים שנכללו במחקר לקבל Extended-release Niacin (במינון 1500 מ”ג ליום) או לחילופין תרופת דמה, למשך שלושה חודשים. מחקרים קודמים, הם טוענים, הראו כי ניאצין עשוי לשנות ולקבוע מחדש את הרכב החלבונים של ה-HDL, באופן המשפר את יכולותיו הואזופרוטקטיביות.
החוקרים מצאו כי טיפול בניאצין העלה את רמות ה-HDL, אולם מעבר לכך שיפר בנוסף את ההשפעות המגנות על האנדותל, בהשוואה ל-HDL שנלקח מאנשים בריאים. כך למשל, בחולים הסוכרתיים שטופלו בניאצין, ייצור ה-NO בתאי האנדותל ותיקון האנדותל המתווך בידי EPC עברו גירוי. כמו כן, הביא הטיפול בניאצין לצמצום רמות הנזק החימצוני ל-HDL המתווך בידי Myeloperoxidase.
החוקרים מסכמים כי איכות ה-HDL הייתה טובה יותר בעקבות טיפול בניאצין, ממצא חשוב לטענתם מאחר ועשוי להיות חשוב אף יותר מאשר העלאת רמות ה-HDL בלבד. הם מציינים כי ממצאיהם אלו עומדים בקנה אחד עם ממצאי מחקר ה-Arterial Biology for the Investigation of the Treatment Effects of Reducing Cholesterol 6: HDL and LDL Treatment Strategies in Atherosclerosis (ARBITER 6-HALTS), אשר הדגים כי ניאצין הביא לנסיגה של טרשת עורקים כפי שנמדדה באמצעות עובי האינטימה-מדיה בעורקי הקרוטיד, אולם כי Ezetimibe לא עשה כן. לבסוף, הם מזכירים שני מחקרים חשובים נוספים העוסקים בניאצין ואשר חוקרים ורופאים ממתינים בקוצר רוח לפרסום תוצאותיהם, והם מחקר ה-AIM-HIGH (שצפוי להתפרסם בשנת 2011) וה-HPS2-THRIVE (שתוצאותיו צפויות להתפרסם בשנת 2013).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!