“הפסקות הריון על פי החוק, 1990-2008” מציג את פעילות הועדות להפסקת הריון הפועלות במוסדות הרפואה על פי הרשאת משרד הבריאות ובתוקף “חוק העונשין (הפסקות הריון) תשל”ז-1977” והתקנות לחוק משנת 1980. הפרסום מבוסס על דיווח הועדות על מספר הפניות, האישורים וביצוע הפסקות ההריון לפי סעיף החוק ושבוע ההריון למשרד הבריאות ובנוסף דיווח דיווח פרטני לא מזוהה של הועדות ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מגמות

שיעור הפסקות ההריון בישראל נמוך בהשוואה למרבית מדינות מערב אירופה, הן בקרב צעירות עד גיל 20 והן בקרב נשים מעל גיל 35.

בשנת 2008 היו 20,782 פניות נשים לועדות להפסקת הריון הפועלות בתוקף החוק, 99% מהם אושרו. סך הכל בוצעו 19,594 הפסקות הריון בהתאם לאישורי הועדות.

בשנת 2008, כ 42% מהפסקות ההריון היו בבתי חולים פרטיים, כ 34% בבתי חולים ממשלתיים, 20% בבתי חולים בבעלות שירותי בריאות כללית ו- 5% בבתי החולים הציבוריים בירושלים, בהשוואה ל- 59%, 25%, 13% ו- 5% בשנת 2000.

מחצית (54%) הפסקות ההריון בשנת 2008 נעשו בהתאם לסעיף 2 בחוק “ההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין”, 18% בהתאם לסעיף 4 בחוק “המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי”, 17% בהתאם לסעיף 3 בחוק “העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי” ו- 10% בהתאם לסעיף 1 בחוק “האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (17) או שמלאו לה 40 שנה”.

בשנת 2008 היו 11.2 הפסקות הריון ל- 1,000 נשים בגיל פריון (או 125 ל- 1,000 לידות חי), מהן 6.1 עקב סעיף 2 בחוק, 2.0 עקב סעיף 4 בחוק, 1.9 עקב סעיף 3 בחוק ו- 1.2 עקב סעיף 1 בחוק.

שיעור הפסקות ההריון ירד ב- 18% משנת 1990, וב-10% משנת 2000. ירידה נרשמה במרבית סעיפי החוק. ממחצית שנות התשעים השיעור עקב סעיף 2 של החוק היה יציב. השיעור בהתאם לסעיף 4 בחוק, “המשך ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי” ירד ב-14% משנת 2000. השיעור עקב סעיף 3 בחוק “העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי” יציב ממחצית שנות התשעים. השיעור עקב סעיף 1 בחוק “האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (גיל 17) או שמלאו לה 40 שנה” בוצעו בשיעור של 1.1-1.4 ל- 1,000 נשים בגיל פריון מתחילת שנות התשעים.

שיעור האישורים בקרב נשים בגיל 18-39 גבוה פי שניים בהשוואה לשיעור בקרב נערות בגיל 15-17 ונשים בגיל 40 ומעלה. בשנים 2005-2007 נרשמה ירידה בשיעור האישורים בקרב נשים בגיל 25-34.

שיעור האישורים נמוך בקרב נשים בעלות השכלה גבוהה, 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לנשים בעלות השכלה נמוכה.

שיעור האישורים בקרב עולות גבוה בהשוואה לשיעור בקרב יהודיות ילידות ישראל. השיעור בקרב ילידות בריה”מ לשעבר שעלו משנת 1990 במגמת ירידה משנת 2004. השיעור בקרב ילידות אתיופיה שעלו משנת 1980 יציב.

הפסקות הריון לפי שבוע הריון

אחוז הפסקות הריון עד השבוע ה- 7 (כולל) עלה מ- 48% בשנת 2000 ל- 58% בשנת 2008. אחוז ההפסקות בשבועות 8-12 ירד מ- 43% ל- 32% והאחוז בשבוע ה- 13 ומעלה יציב, כעשירית.

כשני שליש מהפסקות ההריון עקב סעיף 1 של החוק “האישה היא למטה מגיל הנישואין המינימלי (גיל 17) או שמלאו לה 40 שנה”, סעיף 4 של החוק “ההריון עלול לסכן את חיי האישה או לגרום לה נזק גופני או נפשי” וסעיף 2 של החוק “הריון מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין” היו עד השבוע ה- 7 (59%, 60% ו- 64%, בהתאמה), ואילו שליש (36%) מהפסקות ההריון עקב סעיף 3 של החוק “העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי” היו עד השבוע ה- 7.

קרוב ל 58% מהפסקות ההריון עד שבוע ה- 13 היו עקב סעיף 2 של החוק “הריון מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי, מגילוי עריות או שהוא מחוץ לנישואין”. 60% מהפסקות ההריון שבוצעו בשבוע ה- 13 ומעלה היו עקב סעיף 3 של החוק “העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי”.

הפסקות הריון מאוחרות

בשנים 2000-2008 אחוז אחד מהפסקות ההריון היו הפסקות מאוחרות, לאחר השבוע ה-23 של ההריון. בשנת 2008 היו 206 הפסקות הריון מאוחרות.

מחצית (50%) מכלל הפסקות ההריון המאוחרות בשנת 2008 היו בשבועות
24-26 של ההריון, 60% בשנת 2005 ו- 64% בשנת 2000.

מרבית (87%) הפסקות הההריון המאוחרות בשנת 2008 היו בהתאם לסעיף 3 של החוק “העובר עלול להיות בעל מום גופני או נפשי”.

הפסקות הריון באמצעות מיפג’ין

בשנת 2008 בוצעו 4,975 הפסקות הריון באמצעות מיפגין, פי שניים בהשוואה לשנת 2000.

בשנת 2008, שתי חמישיות (44%) מהפסקות ההריון עד השבוע ה- 7 (כולל) נעשו באמצעות מיפגין בהשוואה ל- 24% בשנת 2000 ו-33% בשנת 2003.

אחוז השימוש במיפג’ין להפסקות הריון עד שבוע ה- 7 נמוך בבתי חולים פרטיים (30%) בהשוואה לשאר בתי החולים.

נמסר על ידי עינב שימרון – גרינבוים, דוברת משרד הבריאות