במקרים של שברים דיסטאליים של עצם הרדיוס קיימות מספר אפשרויות טיפול שנועדו להשיב מדדים אנטומיים. במחקר שפורסם ב- Clinical Orthopaedics and Related Research לא הצליחו החוקרים להוכיח כי רדוקציה אנטומית הביאה לשיפור התפקוד בקשישים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת מחלוקת סביב הטיפול המתאים ביותר בשברים של החלק הדיסטאלי של הרדיוס בקשישים. אפשרויות הטיפול כוללות פינים מילעוריים ושיטות ORIF שונות (Open Reduction Internal Fixation).
במחקר הנוכחי העריכו החוקרים את התוצאות הרדיוגרפיות והתפקודיות ב-53 חולים מעל גיל 55 שנים. החוקרים העריכו את התוצאות התפקודיות לפי טווח התנועה, מדדי DASH, Patient-Rated Wrist Evaluation, שאלון Modernized Activity Subjective Survey, מדד Gartland and Werley, ומבחן אובייקטיבי להערכת תפקוד היד. הם השוו תוצאות אלו אל מול הממצאים הרדיוגרפיים, כולל אנגולציה, תזוזה מפרקית, קיצור הרדיוס וקשר טרום-ניתוחי.
ב-27 חולים בוצע טיפול כירורגי (פינים מילעוריים (n=4), ORIF (n=20), קיבוע חיצוני (n=3) ורדוקציה סגורה ואימוביליזציה (n=26)). טווח המעקב נע בין 6 חודשים ל-45 חודשים.
באופן מפתיע, החוקרים לא מצאו השפעה לתזוזה וקשר בצילום רנטגן על הערכת התוצאות האובייקטיביות וסובייקטיביות (כיפוף-יישור, סטיית רדיוס-אולנה, הפיכת כף היד מעלה ומטה, אחיזת חפצים בעזרת אגודל (Pinch) ותוצאות המדדים שצוינו לעיל). החוקרים לא הצליחו להוכיח כי טיפול כירורגי הוא גורם מנבא לתוצאות התפקודיות, אך טיפול זה מנע אנגולציה דורסאלית וקיצור העצם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הם לא הצליחו להוכיח כי בקשישים עם שבר של הרדיוס הדיסטאלי רדוקציה אנטומית מובילה לשיפור התפקוד. עם זאת, הם מציינים כי המעקב היה קצר ודרוש מספר חולים רב במטרה לזהות הבדלים מובהקים סטטיסטית. בנוסף, שיטות טיפול המאפשרות עצמאות וחזרה מהירה יותר לתפקוד הן גורם חשוב באוכלוסיית חולים זו.
Clin Orthop Relat Res. 2009 Jun;467(6):1612-20. Epub 2008 Dec 12
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!