ממחקר חדש שפורסם במהדורת מרץ של Journal of the American College of Cardiology עולה כי Ranolazine (Ranexa) מביא לשיפור התוצאות בחולים עם תסמונת כלילית חריפה ללא עליית מקטע ST, עם רמות BNP (B-type Natriuretic Peptide) גבוהות.
החוקרים כותבים כי רמת BNP של מעל 80 פיקוגרם למ”ל מציבה את החולים הללו בסיכון גבוה לאי-ספיקת לב ותמותה אך עד כה אין טיפולים להפחתת הסיכון הנ”ל.
מתוצאות המחקר עולה כי Ranolazine עשוי למנוע את ההשפעות הקרדיווסקולאריות המזיקות של ערכי BNP גבוהים.
נתוני המחקר מבוססים על מדגם שכלל 4543 משתתפים ממחקר MERLIN-TIMI 36. באותו מחקר, חולקו באקראי חולים לטיפול ב- Ranolazine או פלסבו, בנוסף לטיפול סטנדרטי בתסמונת כלילית חריפה, בתוך 48 שעות מהופעת תסמיני איסכמיה. מהתוצאות שפורסמו בשנת 2007 עלה כי למרות ש- Ranolazine הביא להפחתת האיסכמיה, הטיפול לא הביא לירידה באירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים.
בניתוח סטטיסטי שנערך לאחרונה, בחנו החוקרים את הקשר בין רמות BNP, התוצאות הקרדיווסקולאריות והטיפול ב- Ranolazine.
בדומה לדיווחים קודמים, בחולים עם ערכי BNP של מעל 80 פיקוגרם למ”ל תועד סיכון גבוה יותר משמעותית ליעד העיקרי (שילוב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם לבבי והישנות איסכמיה; 26.4% לעומת 20.4%, p=0.0001), תמותה קרדיווסקולארית (8.0% לעומת 2.1%, p=0.001) ואוטם לבבי (10.6% לעומת 5.8%, p=0.001) לאחר שנה אחת.
בחולים עם ערכי BNP גבוהים בתחילת המחקר תועד סיכוי גבוה יותר לצניחת מקטע ST, אי-ספיקת כליות ואוטם לבבי, בתחילת המחקר, ולאיסכמיה לאחר שבעה ימים (26.8% לעומת 17.3%, p<0.001).
אך בחולים אלו בסיכון-גבוה, Ranolazine הביא לירידה משמעותית ביעד הסיום העיקרי (HR = 0.79, p=0.009). Ranolazine הביא לירידה לא-משמעותית בסיכון לתמותה קרדיווסקולארית או אוטם לבבי, ובסיכון להישנות איסכמיה.
Ranolazine לא הפחית את הסיכון לתוצאות קרדיווסקולאריות בחולים עם ערכי BNP נמוכים.
במאמר מערכת שהתייחס לממצאי המחקר נכתב כי למרות שהמאמר הנוכחי אינו מספק עדות דפיניטיבית להמלצה למתן Ranolazineלחולים עם תסמונת כלילית חריפה ועליה בערכי BNP, אך מדובר במחקר מקיף עם ממצאים המחייבים מחקרים נוספים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!