מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Journal of Hand Surgery (JHS) עולה כי גורמים פסיכוסוציאליים כגון דיכאון מסבירים במידה רבה את השונות הנצפית בין חולים שונים העוברים ניתוח מינורי של כף היד בכל הנוגע לעוצמת הכאב ולפגיעה התפקודית.
במחקרם זה ביקשו החוקרים לבחון את ההשערה לפיה אין קשר בין מנגנוני התמודדות ודיכאון כפי שנמדדים לפני ניתוח מינורי של כף היד, ובין עוצמת הכאב והפגיעה התפקודית לאחריו. את אלו האחרונים בדקו החוקרים בעת הסרת התפרים.
במחקר נכללו 120 חולים, מהם 39 שעברו ניתוח בשל תסמונת התעלה הקרפלית, 65 חולים שעברו ניתוח בשל Trigger finger ו-16 חולים שעברו ניתוח בשל גידול שפיר, אשר נתבקשו בטרם הניתוח להשלים שאלונים להערכת דיכאון, היעילות-העצמית בזמן כאב (מדד המתייחס ליכולת המטופל לבצע פעילויות שונות על אף הכאב), חרדת כאב (חשש וחרדה בתגובה לתחושות כאב), וקטסטרופיזציה של הכאב (מדד המתייחס לפעולות מחשבתיות של חוסר הסתגלות לכאב, כגון הרהור בכאב והפרזה בהערכתו, ותחושת חוסר ישע). בנוסף, השלימו הנבדקים את שאלון ה-Disabilities of the Arm, Shoulder and Hand (DASH) וגן מדד מספרי המדרג את עוצמת הכאב, וזאת לפני הניתוח וכן בעת הסרת התפרים (10-14 יום לאחריו).
החוקרים מדווחים כי בעת הסרת התפרים, נצפתה קולרציה מובהקת בין עוצמת הכאב ובין דיכאון (r=0.45; p<0.001), קטסטרופיזציה של הכאב (r=0.41; p<0.001), חרדת כאב (r=0.32; p<0.01) ויעילות-עצמית בזמן כאב (r=-0.29; p<0.01). פגיעה תפקודית נקשרה ביעילות-העצמית בזמן כאב (r=-0.34; p<0.001) ובדיכאון (r=0.49; p<0.001), אולם לא בחרדת כאב ובקטסטרופיזציה (p>0.05).
בניתוח רב משתני של הנתונים, מצאו החוקרים כי דיכאון היה הגורם המנבא היחיד הן לפגיעה תפקודית לאחר הניתוח והן לעוצמת הכאב, והיה אחראי ל-26% מהשונות במדד ה-DASH ול-25% מהשונות בעוצמת הכאב, לאחר תקנון להשפעה של ציון ה-DASH הטרום-ניתוחי והאבחנה, אשר היו אחראיים לדבריהם לכ-14% מהשונות.
החוקרים מסכמים כי בהתבסס על ממצאיהם אלו, מדדים פסיכוסוציאליים, ובעיקר דיכאון, אחראי לחלק לא מבוטל מהשונות בעוצמת הכאב ובפגיעה התפקודית הנצפית בחולים שונים העוברים ניתוח מינורי בכף היד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!