מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Arthritis & Rheumatism ב- 6 במאי עולה כי פתולוגיה של רצועות ועצמות מופיעה בשכיחות גבוהה במחלת נוירופאתית אגרסיבית של המפרק, בשונה מאוסטאוארתריטיס ניוונית.
לדברי החוקרים, ממצאים אלו מערערים על התפיסה לפיה אוסטאוארתריטיס תמיד קשורה לפגמים ראשוניים של הסחוס, ומראים כי המחלה עשויה לצמוח מהרצועה והעצם, וכך תומכים בסיווג חדש של אוסטאוארתריטיס.
מבחינה קלינית, מסבירים החוקרים, אוסטאוארתריטיס אגרסיבית של כף הרגל והקרסול תהווה בעתיד מצב רפואי שיש לאבחנו בדחיפות וכך לטפל בו מוקדם.
במחקר הנוכחי הושוו תבניות MRI כף רגל וקרסול של 7 נבדקים (8 כפות רגליים) עם מחלת מפרק נוירופאתית ושל 15 נבדקים עם אוסטאוארתריטיס לא נוירופאתית.
מתוצאות המחקר עולה כי תלונות של טראומה וכאב עקב נשיאת משקל היו נפוצות יותר במחלת האוסטאורתריטיס (60% ו 100%, בהתאמה) בהשוואה למחלת המפרק הנוירופאתית (29% ו 71%, בהתאמה). כמו כן, משך התסמינים החציוני היה קצר יותר במחלה נוירופאתית (3 חודשים) בהשוואה לאוסתאוארתריטיס (27 חודשים).
חולים עם מחלה נוירופאתית של המפרק סבלו מ- 3 קרעים ברצועות (חציון), בעוד שלא נמצאו כלל קרעים בחולי אוסטאוארתריטיס.
החוקרים מציינים כי בעיות ברצועות הופיעו בשכיחות גבוהה בנוכחות שאריות הריסות של מרכיבי מפרק ובצקת נרחבת של מח העצם, כך שקשה היה לקבוע איזה תהליך הופיע ראשון.
מדדי בצקת מח עצם נרחבת היו גבוהים יותר בקבוצת מחלת המפרק הנוירופאתית (חציון, 6.5 עצמות טרסליות) בהשוואה לקבוצת האוסטאוארתריטיס (חציון, 2 עצמות סמוכות). בצקת מח עצם נרחבת במספר רב של עצמות הייתה מאפיין של כל המקרים הנוירופאתיים החריפים, אך לא של אוסטאוארתריטיס.
כמעט בכל קבוצת מחלת המפרק הנוירופאתית הופיעו שתי עצמות או יותר עם הפרעה לינארית של העצם שהתאימה לשברים, בעוד שבקבוצת האוסטאוארתריטיס היה שבר יחיד בחולה יחיד.
בצקת מח עצם מקומית המופיעה עם ציסטות, מומי סחוס ותפליטים במפרק הודגמה בשכיחות דומה בשתי הקבוצות, ולא היה הבדל מובהק במושגים של נזק לסחוס בין שתי הקבוצות.
החוקרים מציינים כי מחקרים נוספים מתבצעים על מנת לקבוע האם טיפול בנגעים המזוהים ב- MRI, בשלב בו בדיקות רנטגן עדיין נראות תקינות, עשוי לעצור את התקדמות סוג זה של אוסטאוארתריטיס אגרסיבי.
הם מוסיפים כי לביספוספנאטים השפעה מועילה על סוג כזה של אוסטאוארתריטיס המערב כף רגל וקרסול, כך שיתכן שטיפול בשלב מוקדם יותר יביא לתוצאות טובות יותר.
החוקרים מסכמים כי קיימת עדות לכך שהתקדמות המחלה במקרים מסוימים קשורה להפרעות בעצם, כאשר במקרים אלו טרם נעשה שימוש בטיפול דוגמת ביספוספנאטים. מטרת הזיהוי המוקדם של אוסטאוארתריטיס המתקדמת במהירות הינה מניעת הרס המפרק ע”י טיפול במועד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!