מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר פרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Biological Psychiatry עולה כי רמות הנונה-פפטיד Oxytocin, שנקשר בעבר עם תהליך ההתקרבות בין הורה לצאצא במספר מחקרים בבעלי חיים, הולכות ועולות עם הזמן גם בקרב בני אדם שהינם הורים טריים, וזאת ללא הבדל משמעותי בין המינים. המחקר בוצע בידי קבוצה ישראלית ובראשה ד”ר אילנית גורדון וד”ר רות פלדמן מאוניברסיטת בר-אילן.
לטענת החוקרים, תוצאותיהם אלו הינן הראשונות אשר מתארות את רמות האוקסיטוצין בפלסמה של אמהות ואבות טריים בשלבי ההורות הראשונים ותוך קורלציה להתנהגויות הורות אופייניות. הם מוסיפים כי נתונים אלו עשויים לספק בסיס נורמטיבי למחקר של הורות תחת תנאים של סיכון גבוה.
בנוסף, על אף שאוקסיטוצין נחשב באופן טיפוסי להורמון אימהי אשר קשור בלידה ובייצור חלב, הרי שנראה שהיבטים נוספים של ההורות מגרים את שחרורו באבות.
ממצא זה מדגיש לדברי החוקרים את החשיבות של מתן הזדמנויות לאינטראקציה בין האב והתינוק מיד לאחר הלידה על מנת לעורר את המערכת הנוירו-הורמונאלית העומדת בבסיס יצירת הקשר הבין-אישי בבני אדם.
בעוד שמחקרים קודמים אשר בוצעו בחיות מעבדה הראו בצורה עקבית כי אוקסיטוצין קשור בתהליך יצירת הקשר (bonding) שבין ההורה והצאצא, הרי שתפקידו בהתפתחות ההורות בבני אדם זכה לפחות תשומת לב, טוענים החוקרים, וטרם בוצע מחקר אשר מתייחס למידת המעורבות של אוקסיטוצין בהפיכת הגבר לאב טרי.
במחקרם זה, העריכו החוקרים 80 זוגות החיים במשותף (160 הורים) ממרכז הארץ ואת התינוקות הבכורים שלהם (מהם 37 בנים; לידה לדנית ב-81.2%) שישה שבועות לאחר הלידה במסגרת ביקורים ביתיים. סך של 128 מהורים אלו הוערכו שוב שישה חודשים לאחר הלידה. בנוסף למדידת רמות האוקסיטוצין בדמם של כל אחד מההורים בנקודות זמן שונות, נוטרו גם התנהגויות הורות, לרבות תיעוד בוידיאו וקידוד בחיפוש אחר תבניות התנהגות.
תוצאות המחקר הראו כי על אף שרמות האוקסיטוצין עלו הן באמהות והן באבות בין שתי נקודות הזמן של המדידות, הרי שהרמות באבות לא נבדלו בצורה מובהקת מאלו שנמדדו באמהות בכל נקודת זמן.
בנוסף, מדווחים החוקרים כי רמות האוקסיטוצין הראו יציבות גבוהה עבור כל נבדק לאורך ששת החודשים הראשונים של ההורות, וכי היה קשר בין הרמות בבעל ובאישה בכל אחת מההערכות שבוצעו.
לבסוף, רמות האוקסיטוצין היו קשורות בסגנונות האינטראקציה הספציפיים להורה. כך למשל, רמות אלו היו גבוהות יותר בקרב אמנות אשר סיפקו הורות יותר ‘חמה’, לרבות התבוננות בתינוק, ביטויים של רגשות חיוביים ומגע המבטא חיבה. באבות, הרמות היו קשורות במגע סטימולטורי יותר, עידוד סקרנות ומשחק עם חפצים. לדברי החוקרים, רמות אלו עשויות להיות קשורות להתנהגויות אותן מצא כל אחד מההורים כמספקות ביותר.
בסך הכל, מציינים החוקרים, העלייה המשמעותית ברמות האוקסיטוצין במהלך ששת החודשים הראשונים של ההורות עשויים להצביע על כך שהן עולות בהורים ככל שמתפתחת מערכת היחסים שלהם עם ילדם. בנוסף, מאחר ותפקוד מערכת האוקסיטוצין מופרע במספר מצבים פסיכופתולוגיים, ובהם דיכאון וסכיזופרניה, יש צורך בהערכת המעבר להורות בתנאי סיכון על מנת לספק נקודת מבט רחבה יותר אודות הבסיס הביולוגי של הורות בריאה ושל כזו בסיכון גבוה, הם מסכמים.
עורך הירחון Biological Psychiatry אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים, מציין כי מעניין לראות כי העליות ברמות אותו הורמון היו קשורות בסוגים שונים של התנהגות הורית באמהות ובאבות על אף שרמות האוקסיטוצין בזוגות אלו עמדו במידת מה בקורלציה אלו לאלו. לדבריו, הבדלים אלו עשויים לשקף את ההשפעה של הציפיות תלויות התרבות ביחס לתפקיד ההורה, אולם בנוסף עשויים להצביע על השפעות יחודיות של אוקסיטוצין על המוח בגברים ובנשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!