מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות שני מחקרים חדשים שפורסמו בירחון ה- BMJ ב- 1 באוקטובר, עולה כי תפקוד כלייתי ירוד, גם בשלביו המוקדמים ביותר, יוצר סיכון מוגבר לשבץ ותחלואה קרדיו-וסקולארית.
בראשון, מטה אנאליזה של 33 מחקרים פרוספקטיביים שכללו 284,672 נבדקים, GFR (glomerular filtration rate) בסיסי נמוך היה קשור בצורה בלתי תלויה להיארעות שבץ.
בשני, מחקר עוקבה פרוספקטיבי שכלל קרוב ל- 17,000 נבדקים, גם שלבים מוקדמים של מחלת כליות כרונית נקשרו בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית.
מתוצאות המטה אנאליזה עולה כי GFR מוערך של פחות מ- 60 מ”ל/לדקה/ל- 1.73 מ2 היה כרוך בסיכון מוגבר ב- 43% לפתח שבץ עתידי (95% CI, 1.31 1.57; P < .001 ) במהלך 3 15 שנות מעקב, בהשוואה לאלו עם GFR מוערך תקין (בין 100 ל- 130 מ”ל/לדקה/ל- 1.73 מ2 ).
כמו כן נמצא כי אלו ממוצא אסייתי עם GFR מוערך נמוך היו בסיכון מוגבר לפתח שבץ עתידי בהשוואה לנבדקים ממוצאים אחרים (סיכון יחסי, 1.96, 95% CI, 1.73 2.23 לעומת סיכון יחסי, 1.26, 95% CI, 1.16 1.35; P < .001 ).
יתרה מזאת, ההשפעה על GFR מוערך ירוד הייתה ניכרת יותר על הסיכון לשבץ קטלני בהשוואה לשאר סוגי השבץ.
החוקרים מציינים כי לא ברור מדוע אלו ממוצא אסייתי מועדים יותר לסיכון המוגבר, אולם מציינים השערה לפיה ההשפעות המזיקות של יתר לחץ דם ממנו אלו ממוצא אסייתי נוטים לסבול בגילאים מוקדמים יותר בהשוואה לקבוצות אתניות אחרות.
החוקרים מדגישים את החשיבות העצומה הגלומה בזיהוי נבדקים עם GFR נמוך על מנת ליישם בצורה האופטימאלית שיטות להפחתת סיכון וסקולארי.
במחקר השני החוקרים מדדו את הקשר בין שלבי מחלת כליות כרונית ובין מחלה קרדיו-וסקולארית משמעותית ותמותה שלא על רקע וסקולארי ב- 16,958 נבדקים בני 33 עד 81 שנים ללא מחלה וסקולארית ידועה.
7% (1,210 נבדקים) סבלו ממחלת כליות כרונית בכניסתם למחקר. במהלך תקופת מעקב חציונית של 24 שנים, הודגמו 4,010 מקרי מחלת לב כלילית, 559 מקרי מוות משבץ, ו 3,875 מקרי מוות על רקע לא וסקולארי.
בהשוואה לאלו עם GFR מוערך בין 75 ל- 89 מ”ל/לדקה/ל- 1.73 מ2 וללא פרוטאינוריה, נבדקים עם תפקוד כלייתי מופחת שהיה במסגרת ערכי הייחוס לא הדגימו סיכון מוגבר למחלת לב כלילית.
יחד עם זאת החוקרים מצאו כי יחסי הסיכון למחלת לב כלילית עלו ככל ששלב המחלה הכלייתית התקדם. לאחר תקנון לגורמי סיכון מקובלים, יחסי הסיכון למחלת לב כלילית עמדו על 1.55 (95% CI ,1.02 2.35) עבור שלב I, 1.72 (95% CI, 1.30 2.24) עבור שלב II, 1.39 (95% CI, 1.22 1.58) עבור שלב IIIa, 1.90 (95% CI, 1.22 2.96) עבור שלב IIIb, ו 4.29 (95% CI, 1.78 10.32) עבור שלב IV של מחלת כליות כרונית.
כמו כן מצאו החוקרים קשר בין מחלת כליות כרונית ובין סיכון מוגבר למוות מגורמים שאינם קרדיו-וסקולאריים או סרטניים.
בניגוד למחקר הראשון אשר הדגיש את חשיבות בדיקות הסקר למחלה כלייתית בכדי להפחית את הסיכון לשבץ, עורכי המחקר השני מציינים כי הערכת קיום מחלת כליות כרונית בנבדקים בגיל העמידה משפרת רק במידה קלה את יכולת הניבוי לסיכון של מחלת לב כלילית בהשוואה לסוכרת או עבר של עישון.
לדבריהם, על אף שהערכת מחלת כליות כרונית הינה בעל פוטנציאל מנבא במסגרת האוכלוסיה הכללית (היות והיא דורשת בדיקת דם פשוטה ובדיקות שתן), דרושות עבודות נוספות באוכלוסיות ספציפיות על מנת להעריך האם בדיקות סקר לזיהוי סיכון מוגבר למחלות קרדיו-וסקולאריות הינן יעילות.
במאמר מערכת נלווה נכתב כי לכל הפחות, נוכחות מחלת כליות כרונית GFR מופחת או קיומה של אלבומינוריה צריכה להוות סימן אזהרה שיביא להערכה של גורמי הסיכון הקרדיו-וסקולאריים וליישום של אמצעים מניעתיים מתאימים.
באם מזוהה מחלת כליות כרונית, ממליצים כותבי מאמר המערכת על הורדת לחץ דם וטיפול נוגד טסיות, אולם אינם מספקים המלצה חד משמעית באשר לטיפול להורדת שומנים בדם.
BMJ
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!