מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון Arthritis & Rheumatism, עולה כי חולי דלקת פרקים ריאומטית בשלביה הראשונים, אשר אינם מעשנים מועדים לתגובה טובה יותר לטיפול במתוטרקסט וחומרים ביולוגיים בהשוואה למעשנים.
לדברי החוקרים יש להאיץ בחולים מעשנים להגמל מן ההרגל, היות ולמעשנים סיכוי של 50% בלבד להגיב היטב לטיפול בהשוואה ללא מעשנים, בעוד שהסיכוי של מעשנים לשעבר לא היה שונה מזה של אלו שאינם מעשנים.
במחקר הנוכחי הושוו תוצאות טיפול במתוטרקסט וב- anti TNF ב- 1,430 חולי דלקת פרקים ריאומטית בשלביה המוקדמים.
באמצעות קריטריוני ה- EULAR (European League Against Rheumatism ) החוקרים הגדירו תגובה טובה ככזו מדד פעילות מחלה מתחת ל- 3.2 בזמן המעקב וכירידה ביותר מ- 1.2 יחידות בהשוואה לכניסה למחקר.
באופן כללי, יותר משליש מאלו שלא עישנו מעולם (35%) הדגימו תגובה טובה לטיפול לאחר 3 חודשי טיפול. שיעור התגובה הטובה היה דומה בקרב מעשנים לשעבר (32%), לעומת רק 26% בקרב אלו המעשנים בהווה.
הסיכוי לרמיסיה לאחר 3 חודשים היה גם הוא נמוך משמעותית עבור אלו המעשנים בהווה.
ההבדלים בתגובה הודגמו גם לאחר התאמה לגורמים נוספים העשויים להשפיע על התוצאות, ותבנית דומה נראתה לאחר 6 חודשים, שנה, שנתיים וחמש שנים.
התוצאות היו דומות גם כאשר החוקרים בדקו בנפרד 837 חולים שהחלו מתוטרקסט כטיפול ה- DMARD (disease-modifying antirheumatic drug) היחיד בתחילת המחקר, 535 חולים שהחלו anti TNF כטיפול הביולוגי הראשון שלהם, ו 175 חולים שלא החלו טיפול ב- DMARD בתחילת המחקר.
עבור כל קבוצת הטיפול ועבור תת הקבוצות, השפעת עישון לא השתנתה ע”י מצב anti-citrullinated peptide antibody, ולא ע”י כמות שנות העישון.
לדברי החוקרים, מספר צעדים עשויים לשפר תוצאות בקרב מעשנים עם מחלה מוקדמת ראשית, תמיכה במהלך תוכניות גמילה מעישון, שנית, ניטור אדוק של פעילות המחלה וטיפול בה בהתאם, ושלישית, סקר וטיפול בתחלואות נלוות, עבורן עישון לדלקת פרקים ריאומטית מהווים גורמי סיכון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!